אני סטודנטית ואני ממש בדיכאון. איך להתמודד?

אני סטודנטית בשנה ב' במשפטים ומדעי המדינה, רוצה לעבור ביחסיים בינלאומיים בעתיד. מאוד קשה לי נפשית ... אני רחוקה מהמשפחה, החברים, מתמודדת עם בעיות של שכר דירה ואיך לגמור את החודש. לגור אצל ההורים זה לא אופציה (אני לומדת בחו"ל, כי בארץ בחיים לא הייתי מתקבלת לזה, תעודת בגרות עם ממוצע 85 אבל אני יודעת מלא שפות), פשוט נמאס לי כבר. אני מתגעגעת לתקופה שבה הייתי גרה אצל ההורים, והייתה לי רמת חיים טובה. בתור סטודנטית הרמת חיים שלי ירדה, אני תקועה בדירת שותפים מסריחה, מתקשה למצוא משרת סטודנט נומרלית שעונה לצרכים שלי (לא בלילה, שמתאימה למערכת העמוסה שלי ובנוסף שקשה למצוא פה עבודה בניגוד לארץ) ובנוסף יש לי לקויות למידה ואוטיזם, מתמודדת עם שברון לב בגלל אקס דפוק שלא הפסיק לרדת עליי בגלל האוטיזם שלי, למרות שיש לי בן זוג חדש ותומך. מרגישה שמבפנים אני מתפוצצת. ההורים לא כזה עוזרים כספית, כל הנטל עליי. למרות שיותר זול פה מהארץ, עצם העובדה שאני בקושי מרוויחה משהו מקשה עליי. כל הכסף הולך לשכר דירה. השאר חסכונות
מרגישה שהזמן רק הולך, קשה לי בלימודים, אני לומדת, אבל אני ממש עייפה מהעומס. אני ממש רוצה לסיים את הלימודים האלו. אני לא יכולה יותר. זה עינוי שלא נגמר. אני כלכך מתגעגעת לתקופת התיכון ואפילו לשירות לאומי ... אני לא יכולה יותר. יש לי דמעות בעיניים
מפחדת שאצטרך עוד להישאר שנה ... זה הכי מלחיץ אותי. אני כבר בת 23, אנשים בגיל שלי מסיימים תואר שני ואני תקועה עם ילדים בני 19 בכיתה שהם ממש ילדותיים ובלתי נסבלים. החברות היחידות שלי הן בגילי, שהן פשוט שינו מסלול, שתיהן פרשו מלימודי רפואה לאחר שנתיים-שלוש ...
אני אפילו לא יכולה לטייל במדינה שאני לומדת בה מרוב העומס, וזאת מדינה שאני אוהבת. אבל גם פה יש פאקים, למשל שביתה כבר חודש ואני צריכה שעתיים כדי להגיע לעבודה במקום חצי שעה בזמן רגיל, אני מתמוטת מעצבים ומעייפות. מזל שהבן זוג שלי קיים אחרת הייתי מתחרפנת ... לא יכולים לגור ביחד, רק חודשיים ביחד, ואני לא מרגישה מוכנה נפשית לגור עם בחור, במיוחד שניסיון המגורים עם האקס נכשל ונגמר בהשפלות ושציפה שאני אהיה עקרת בית שלו בנוסף לכך שעבדתי משרה מלאה עוד ציפה שאבוא הביתה ואבשל לו כי אין לו כוח לבשל כי הוא "עסוק" (במחשב כל היום, לא לומד ולא כלום), אין לי זמן לתחביבים שלי (ציור, כתיבה) בזמני הפנוי אני ישנה. אני מרגישה שאני עומדת להתחרפן. לא יודעת מה לעשות. זה היה החלום שלי, אבל זה נהפך לסיוט