אני כל הזמן בבית, כי אין לי איפה להיות, אין לי חברות לצאת איתן, אין לי חבר או משהו כזה..
עם אבא שלי אין לי בכלל קשר מהמון סיבות (וטוב שככה)
אמא שלי עסוקה בעוד מליון דברים חוץ ממני, אני מחפשת עבודה אבל עדיין לא מצאתי.. ואני גם עדיין בכיתה י"ב אז
בבוקר אני לומדת ואז מוצאת את עצמי שוב חוזרת לבית, ובאמת שרע לי שם, אין כסף לשום דבר שאני צריכה / רוצה
באופן כללי אני לא מתחברת לסגנון של המשפחה שלי ולהם לא אכפת ממני יותר מידי, אני כל הזמן מרגישה שאני חייבת לברוח מפה, להכין את עצמי לחיים, לעבוד לעשות עם עצמי משהו אבל אני שוב חוזרת לבית למיטה אני שונאת את הבית שלי, לא מתחברת למשפחה שלי, אין ממש משפחה מורחבת, אין לי לאן לברוח, ניסיתי להתמודד לחייך, להמשיך לחיות אבל די כמה אני יכולה אני הגדולה בבית אז ככה יוצא שאמא שלי כל יום יוצאת למקום אחר (סידורים חשובים אנא עראף) ואני צריכה לשמור על אחים שלי, להכין להם אוכל לשים אותם לישון, אין לי כח לזה וכשאבא שלי בבית יש כל היום צעקות בבית , כל היום ריבים שיש צעקות אני כל פעם בורחת לחדר עד שאבא שלי ירגע באופן כללי אני מעדיפה תמיד כשהוא בבית להיות בחדר,( הוא חוזר כל יום בשבע בערך) אין לי למי לספר את זה, קשה לי ברמה שאני כל היום בוכה בחדר כמה שאני מנסה להראות לכולם שהכל טוב אבל די אני מרגישה שאני חיה לא בריא, אני חושבת שילדה בגיל שלי צריכה להתמקד בלימודים ועבודה לא בחרא הזה, לא להיות סגורה בחדר כל היום , אתם חושבים שנכון לי בשלב הזה שאני תכף מסיימת לימודים להכנס לפנימייה או דירות של הרווחה או לסבול עד שאני אתחיל לעשות תואר ואז אני לא יהיה גם ככה בבית (אני כנראה לא אתגייס מכל מיני סיבות)
אני מתנצלת אם זה יצא לא ברור אבל אני ממש ממש צריכה עזרה מה לעשות עם עצמי אני ממש שוקלת ברצינות להכנס לרווחה כי די אין לי כח אני כמעט 18 שנה סובלת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות