בגולה היהודים היו מעמד משכיל, אנשי ספר, סוג של "אליטה אינטלקטואלית". אחוז הסטודנטים היהודים היא גדול פי 10 מאחוזם באוכלוסייה. יהודים התגאו במשפחות שבהם כל ילד עשה תואר.
עד לרמה שמדינות רבות הגבילו בכוח את אחוז הסטודנטים שהם רושמים ללימודים (ראו Jewish quota).
אבל בישראל יש איזו מגמה הפוכה של לנסות להוריד מהערך של השכלה ולהציג אותה כמשהו לא חשוב. כאילו שאדם שהשקיע 4 שנים מחייו ללימודי הנדסת מכונות לא באמת "שווה יותר" מפועל בניין.
לרוב הנימוקים הם ש"השכלה לא הופכת אותך לאדם טוב יותר" ו"מכיר מלא אנשים טיפשים שיש להם תואר".
אני מבין שמדובר בקנאים שלא למדו ומנסים לפצות על רגשי הנחיתות שלהם על ידי זה שמורידים את אלו שלמדו והשקיעו זמן ומאמץ והשיגו מטרה קשה. תמיד מי שלא למד יהיו לא תירוצים וסיבות בכיס והוא ינסה להציג את הסטודנטים בטכניון (לדוגמה) כטיפשים ואת עצמו כמוסרי, חכם ומצליח.
השאלה היא איך זה קרה שיותר ויותר צאצאים למעמד ההשכלה הגלותי איבדו את המסורת של שאיפה לידע? איפה איינשטיין, פיינמן, פרויד ולנדאו? למה החברה שלנו הפסיקה להעריך מצוינות ומועדדת בינוניות? ויותר מזה מנסה לבייש את אלו שהצליחו להשיג תואר קשה ולהציג אותם כמתנשאים ? כי לדעתי האישית אדם שהצליח להשיג דוקטורט מוערך לא פחות מספורטאי מקצועי או איש עסקים מצליח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025