החיים שלי דפוקים כבר הרבה זמן, ההורים שלי גרושים, אחותי מאושפזת בבית חולים לבריאות נפשית (בית משוגעים...) בגלל הפרעות אכילה, יש לי חברה עם עיניה דיפרסיה ברמה ממש נמוכה שצריכה שאני אתמוך בה תמיד, יש לי התקפי חרדה חוזרים, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על המוות שלי, אני צריכה להעמיד פנים שאני שמחה כל הזמן כדי להקל על ההורים שלי וכדי ששאר העולם לא יבין כמה רע אני מרגישה, אני לא רוצה לעשות כלום יותר, אני מאוהבת במישהי שכבר כמעט לא מדברת איתי, כל החברות שלי מתרחשות ממני, אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד, אמא שלי רוצה לעבור לגור עם החבר שלה, כואב לי הלב בכל פעימה, אני רוצה לבכות כל הזמן, הראש שלי תמיד כואב, אני מרגישה כמו אכזבה, אני מרגישה כאילו אני בביצה של עצב וכל צעד אני שוקעת עמוק יותר, אני תמיד דואגת כי גם לחברות שלי יש בעיות, אני תמיד מנסה להיות שם בשביל כולם ואין לי על אף אחד להישען, הכל מבולגן אצלי (כולל ההסבר הזה), אני חושבת שאני עומדת לקרוס מכל הלחץ, אני או שלא רעבה בכלל או שמאוד, אני כל הזמן מקיאה את האוכל שלי (הגוף שלי פשוט דוחה אותו), אני פשוט מרגישה חלשה וחסרת אונים.
לפנות להורים או לכל מבוגר זה לא אפשרות, כבר ניסיתי וזה לא עבד.
אני לא יכולה לדבר עם החברות שלי כי שתיים מהן פשוט נטשו אותי בעבר (אולי זה באשמתי חלקית) ואני לא סומכת עליהן יותר, אחת מהן לא מסוגלת לעמוד בדברים האלה, השתיים האחרות מספרות סודות.
אני לא יודעת איך לפרוק את הכל. הצילו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות