מוותרת על חברה בדיכאון, טעות?

לא חדש לי התמודדות עם דיכאון ומחלות נפשיות
אמא שלי התאבדה לפני ארבע שנים
עברתי דיכאונות בעצמי והחברה הזאת הייתה שם לצדי.
וחלק בגלל ההבנה שלי לנושא ובגלל שאני תמיד מחפשת בן אדם להציל במקום אמא שלי (אני יודעת שזה לא בריא )
אני מבליגה ומבינה תמיד אומרת לעצמי שזאת רק תקופה ולא הטבע האמיתי של בן אדם.
אבל אמא של חברה הכי טובה שלי נפטרה (סרטן) והיא נכנסה לדיכאון עמוק ( גם מקודם היא הייתה בדיכאון אבל הוא החמיר)
היא מסרבת לעבוד , לקבל טיפול , לדבר על מה שהיא מרגישה, או לראות את הטעויות שלה .
היא נהפכה לאלימה ותקפה ידיד שלנו רק כי היא חשבה שהוא אמר עליה משהו רע ( הוא לא , לא הייתה שום סיבה שהיא תתפוצץ עליו ככה)
היא מחפשת באופן אובססיבי וויד אלכוהול ואפילו לוקחת תוך כדי כדורים פסיכיאטריים (לוריוון וציפרלקס) ואפילו הגיעה לרמה שתפסתי אותה או גונבת או מנסה לגנוב ממני וויד .
היא לא מוכנה למצוא עבודה וכל עבודה שאני מוצאת לה או מסדרת לה היא אומרת לא כי " זה עושה לה חרדות" או שהיא פשוט לא עושה עם זה כלום (ככה היה גם לפני המוות של אמא שלה )
בזמן שהיא לא עובדת היא מבלה את זמנה בלברוח מהבית שלה לבית של הבן זוג שלה וההפך ובעיקרון לא עושה שום דבר כדי להוציא את עצמה המעגל שהיא נמצאת בו .
וכל זה היה יכול להיות סבבה . לא הייתה לי בעיה להבליג ולעזור , באמת עשיתי את זה כל כך הרבה זמן שהתרגלתי לתחושת חרדה כשהיא שולחת לי הודעה , אבל כל כמה זמן היא מתהפכת עליי.
היא שולחת לי הודעות שהיא " רוצה לדבר על ההתרחקות" כשבעצם כל השבוע אני דיברתי איתה וניסיתי להיפגש שוב לסדר לה עבודה להחמיא לה ולהקשיב למה שהיא מרגישה !
היא כותבת שנמאס לה לרדוף אחרי תמיכה והיא מרגישה לא נחוצה לידי או שאני גורמת לה להרגיש מטומטמת .
בכנות אני כל-כך הייתי תקועה באיך היא מרגישה בגללי ששחכתי שהיא גורמת לי להרגיש רע
ושגם אני בן אדם .
אני יודעת שאני תומכת אני יודעת שאכפת לי ואני מראה את זה .
אבל אחרי הפעם האחרונה שהיא התחילה לסמס לי באמצע העבודה ואמרה לי את אותו הדבר שוב
כתבתי שאני לא יכולה לענות ושאני אדבר איתה על זה אחר כך
והיא כתבה שאין כבר על מה לדבר .
אז כתבתי לה שאם ככה היא מרגישה אז בסדר.
כי אם אין על מה לדבר מבחינתה אז אין על מה לדבר .
היא כתבה לי שאני כפויית טובה והתחילה להתעצבן עד שכתבתי לה שאני בעבודה ולא יכולה לדבר שוב.
ואז היא כתבה " שכחי ממני"
אני יודעת שהיא רוצה שאני ארדוף אחריה אבל אני לא מוכנה יותר
ואני יודעת שהיא תחשוב שאני בול כמו כל האחרים שלא באמת היה להם אכפת ממנה
אבל כן אכפת לי
אבל אני לא יכולה יותר ואני רוצה להסביר לה למה
אנמ רוצה לומר לה את הכל
כי מגיע לה לדעת כמו שלי מגיע לומר את הכל
אני פשוט מפחדת שהיא תעשה משהו לעצמה או לי
כדי לי לספר לה הכל ?
להמתיק את הגלולה ?
או לא להגיב ולנתק קשר סופית?