אני סטודנט בן 25 ויש לי בן זוג בן 20 בצבא.
המשפחה שלי גרה בדרום ואני לומד בצפון.
הבן זוג שלי גר ביישוב ליד ההורים שלי.
בגלל הלימודים האינטנסיבים שלי אני נוסע לדרום סופש אחד או שניים בחודש, לעומת היציאות שלו שהם שושים.
הכרנו לפני שנה, ונפגשנו לכמה דייטים טובים, אבל המרחק הכריע ולא המשכנו לקשר רציני.
במשך שנה המשכנו לדבר בקטע חברי.
לפני חודשיים נפגשנו והבנו שיש לכל אחד רגשות כלפי השני והחלטנו להיכנס לזוגיות.
בחודש הראשון יצא לנו להיפגש יחסית הרבה בגלל החגים והרגשנו בעננים.
אבל עכשיו בשגרה אנחנו מתראים פעם בחודש.
אני לא בארון ויצא לו לפגוש את משפחתי ואת חבריי (שדרך אגב כולם התאהבו בו כמוני), אבל אצלו אף אחד לא יודע עליו ובטח ובטח שלא עליי.
נראה שיש הדדיות ואהבה משני הצדדים.
לפני כמה ימים הוא בא אליי עם מועקה בבטן.
מסתבר שכל פעם שהוא היה נפגש איתי הוא היה צריך לשקר לחבריו ולהוריו, כלומר לכל מי שסובב אותו.
ובכל פעם השקר אוכל אותו.
סהכ הוא בחור ערכי וטוב וזה מה שאני אוהב בו.
מצד אחד הזוגיות הזאת עושה טוב לשנינו, אבל מצד שני המצב יוצר אצלו מועקה קשה.
אני מרגיש שיש רק שתי אופציות שאפשר לעשות כדי לפתור את המצב.
1. שהוא ייצא מהארון.
2. שנפסיק את הקשר.
הוא עוד לא בשל לצאת מהארון, וזה גם לא יקרה בזמן הקרוב (וזה בסדר ולגיטימי).
אז נשארה רק האופציה השנייה, ששוברת אותי.
קשה לי להפסיק קשר כזה יפה כשיש אהבה הדדית וחיבור טוב רק בגלל החברה שסובבת אותנו.
אז המועקה שהוא סוחב בגלל השקרים והתדירות המועטה שאנחנו נפגשים גורמת לו לרצות להפסיק את הקשר.
מבחינת המרחק, שנינו במסגרות נוקשות, ובטח אתם יודעים כמה קשה לתחזק קשר בזמן הצבא, רק צריך סבלנות וגמישות ובכך פותרים את בעיית המרחק והזמן.
אני מעדיף שהוא יגיד שאני מכוער ושהוא לא נמשך אליי מאשר מהסיבה הזאת.
הצעתי לו שיספר לסביבה שלו שאני עוד חבר ממסגרת כלשהי.. אבל פער הגילאים מפריע והופך את הסיפור ללא אמין.
אין לי רעיונות איך לפתור את המצב.
הדבר האחרון שאני רוצה זה שהזוגיות שלנו תפגע בו...
עוד לא יצא לי לפתח רגשות לבן אדם כמו שפיתחתי אליו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות