אבא שלי הוא אדם מקסים, מצחיק, אכפתי ורגיש.
הוא גם מאוד ציוני, הוא עלה לארץ בתחילת שנות ה-70 כי רצה להתגייס לצבא ולא היה מוכן לוותר על זה.
כשגדלנו חונכנו לאהוב את הארץ, שהערבים ברובם רעים, שישראל היא הבית שלנו כי בחוץ יש עדיין הרבה מאוד אנשים שלא אוהבים יהודים וכו'.
במבט לאחור לשנות השמונים והתשעים, אני חושב שרוב האנשים בארץ גדלו פחות או יותר עם אותה תפיסת עולם.
יחד עם זאת הדעה הפוליטית שלו התנדנדה, פעם רבין, פעם ברק, פעם ביבי, פעם אולמרט.
לפני קצת יותר מעשר שנים הוא התחיל להתבטא ביתר קיצוניות. בשבילו רוב הערבים מסוכנים, גייז שהוא לא מכיר באופן אישי הם כאלו שצריכים טיפול, שמאל בוגדים ועוד שלל פנינים שיוצאים לו מהפה ומבחינתו הוא לא מבין מה הבעייה.
הוא מסוג האנשים הללו שאם מעירים או מאירים לו ולא מחמיאים לו על משהו שהוא עושה או אומר, הוא עונה בביקורת נגדית.
כשאמרתי לו שאני מרגיש שהוא השתנה, הוא אמר שהוא בדיוק אותו דבר כמו שהיה. יכול להיות שהוא צודק וזה אני והעולם סביבו שהשתנה והוא פשוט נשאר עם אותן תפיסות עולם שלחלקן הגדול היום אין מקום.
אם זה לא היה אבא שלי, הייתי עושה עליו בלוק ממזמן. אבל זה אבא ואני רוצה שיהנה מהנכדים שלו. אבל אני לא רוצה שיטפטף להם את השטויות האלו.
אז מה עושים או אומרים או מתמודדים עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025