אני בת 21 בקרוב, ונמצאת בזוגיות עם בן הזוג שלי כבר שלוש וחצי שנים. גם הוא בגילי. היינו חברים טובים לפני שהיינו ביחד ואחרי תקופה ארוכה שבה הוא היה מאוהב בי ואני לא הרגשתי כך אליו. אחר כך התפקדתי על עצמי והבנתי שהוא החבר הכי טוב שלי, הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם והכי רוצה להיות איתו. מאז, אנחנו כבר 3.5 שנים ביחד, גרים כבר שנה וחצי די ביחד אצל ההורים שלו ובחצי שנה האחרונה ביחידת דיור מסודרת אצל ההורים שלו. לאורך הקשר מדי פעם הוא העלה את נושא בניסיון- למרות שאני זו שלא ממש מנוסה (הוא היה הראשון שלי) ושהוא כן התנסה, הוא מרגיש שהוא לא צבר מספיק חוויות. הוא חי במעין פחד שאם הוא לא יעשה משהו עכשיו ונתנסה עכשיו- הוא יאבד את ההזדמנות, כי הוא רואה את הקשר הזה כקשר שאם הוא לא ״ייעצר״ יכול להתקדם גם עד חתונה.
לאורך השנים הדילמה הזאת עלתה ותמיד הוא הבטיח לי שהוא אוהב אותי יותר מהרצון הזה ושבשבילי הוא יוותר על הרצון הזה.
אני מרגישה שיום הדין הגיע. אתמול רבנו על נושא אחר, וכשהריב התלהט הנושא האמיתי עלה- הפחד שלו שהוא לא התנסה ושאם הוא לא יעשה משהן לגבי זה הוא יתעורר בגיל 30 ויתחרט על זה.
אני לא יודעת מה לעשות. החיים שלנו בנויים ביחד ואנחנו גרים ביחד ואני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלן בלעדיו. מצד שני, אני פגועה כל כך ועולות בי מחשבות של הוא לא אוהב אותי מספיק.
הוא דיבר על האפשרות של לקחת הפסקה/ לפתוח את הקשר אבל כבן אדם הטוטאלי והלעיתים קנאי שאני אני לא מרגישה שאני מסוגלת.
לאן אפשר להתקדם מפה? אני מפחדת כל כך לאבד אותו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות