שלום,
אני חיילת בת 19 בתפקיד שנחשב מבוקש אך קשה. עשיתי מיונים לתפקיד ושמחתי שקיבלתי אותו.
בפועל, הצבא הוא מאוד לא מה שציפיתי שהוא יהיה, הנחתי שזה לא יהיה כמו בדמיון שלי אבל לא ידעתי עד כמה.
אני לא הכי טובה שיש במחלקה שלי, יש שיאמרו שאני מהגרועות אפילו. מבחינה פיזית קשה לי נורא, המפקדים שלי לא רואים בי שום דבר והמ.פ שלי שונא אותי (אני בטוחה בזה). עד עכשיו הסתדרתי בגלל כל החברים שמסביבי שהבינו והיו לצידי.
לאחרונה קרתה טעות שעשיתי, לגמרי באשמתי אני מודה, טעות שפגעה במוניטין שלי וכרגע אני מרגישה שאני שוקעת עוד ועוד. המ.פ מצא את התירוץ שלו לשנוא אותי סופית, המפקדים שלי מבינים פתאום למה הם לא ראו בי כלום ואני באמת כל כך סובלת. אני התנצלתי על מה שקרה ועשיתי הכל על מנת לשפר את המצב, אבל שום דבר לא עוזר.
אני לא יכולה לסבול את זה יותר, אני מרגישה שאין לי תמיכה ואני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון. שום דבר לא עוזר, בסופשים אני כבר כמעט לא יוצאת, הדברים שפעם שימחו אותי כבר לא מעניינים אותי ואני שונאת את המחשבה של לקום בראשון ולהגיע לבסיס, בבסיס אני סובלת כל שנייה, מנסה במהלך היום כמה שיותר להתחמק מאנשים שמכירים אותי ואת הסיפור שקרה.
אני יודעת שזה מעורפל מה שאני כותבת אבל אני חסרת אונים ולא יודעת איך להשתחרר מהתחושה שכולם מאוכזבים ממני ומההרגשה שלשום דבר שאני עושה כבר אין משמעות.
מישהו אולי מבין מה אני מרגישה או עבר משהו דומה ויכול לעזור לי? אני באמת מתוסכלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות