שלום שמי שחר בן 42 נשוי 12 שנים פלוס 2 ילדים בגיל ביהס יסודי.
אני מועסק בשירות המדינה עם תנאים מעולים מאז שוחררתי מהצבא ועד לפני מספר חודשים.
לפני מספר חודשים התפטרתי.
התהליך האישי נמשך שנה ולא שיתפתי בן איש לא את אישתי ולא אף אחד מקרובי.
אני יוצא לעבודה ב 5 וחצי בבוקר חוזר ב 7 בערב.
לא קודמתי לאורך השנים למרות ההבטחות. השכר עלה בקצב מאוד איטי ובעיקר הגעתי למצב שאני הולך לעבודה בלי חשק ובלי רצון.
מצבנו הכלכלי בינוני. אישתי מרוויחה מה שמספיק לנו פחות או יותר ובעיקר פחות לכסות את הוצאות משק הבית אבל אני מבין שזה לא יכול לכלכל אותנו לאורך זמן.
עדיין
.. אין לי כל חשק רצון למשיך לעבוד במקום בן עבדתי. מעבר לכך שלא מצאו לי תפקידים אחרים ובסוף שיתפתי את אישתי חודש לפני ההחלטה והיא פשוט לא ידעה איך לאכול את זה ונבהלה - " ורצה " לספר לחברת ילדות משותפת שלנו.
היא נבהלה עוד יותר ובמשך חודש ישבה לי על הראש יחד עם אישתי שאני לא ייעז להפטר לפני שאני מוצא מקום אחר.
איש אינו מבין ש אין לי יכולת לחפש מקום אחר בזמן שאני בעבודה מ 5 וחצי בבוקר עד 7 בערב.
התפטרתי והודעתי להן שהפור נפל.
היא ואישתי מאז לא מפסיקות להציע לי מקומות עבודה והיא לא מבינה ששום דבר לא מעניין אותי.
אני רוצה שנה לנח אולי לפתוח עסק ואחרכ לראות מה נכון בשבילי.
אישתי מרגישה לדבריה נבגדת שלא ידעה מה עובר עלי אבל היא קרייריסיטית ועסוקה בעצמה.
לדבריה אני גם בדיכאון.
אני לא בדיכאון. רוצה לנח שנה. לצמצם קצת הוצאות ולפתוח עסק.
בני המשפחה אחים והורם עוד לא יודעים על הסיפור.
למשפחה שלי יהיה עוד יותר קשה לקבל את בשורה חמתי ואמא שלי וודאי מהיכרותי עימן יישבו לי על הראש הרבה יותר וזה כבר יהיה מכבש רציני.
אני רוצה לשמוע לדעתכם אם יש דרך טובה ןנעימה יותר לספר למשפחה על עובדת ההתפטרות מבלי שיכנסו לי לחיים יותר מידי כמו שאני צופה שאמא שלי ואחיותיי יעשו.
להגיד להם אני רוצה לנוח שנה ולפתוח עסק יכניס את כולם לבלבלות ובהלה הם אנשים מקובעים ומציקנים. מה דעתכם איך נכון לספר כדי לקבל את תמיכתם ולא שינסו להכתיב לי איך לחיות. ולא שירחמו עלי או ידאגו למצבי הכלכלי כל יומיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות