אין לי כסף לשלם על הטיפולים שלי... וביטלתי את ההזמנה לקנות פסנתר חשמלי

אין לי כח לכלום. הרבה דברים קורים לי בחיים ואני מרגישה שהכל חסר טעם.
אני בת 19 וחצי אחרי שירות לאומי..ממשפחה דתית-מסורתית פתוחה (כל אחד עושה מה שהוא רוצה) אני בת בכורה (ההורים שלי גרושים כבר חמש שנים ואבא שלי עושה לנו את המוות.) סבא שלי עבר ניתוח לב פתוח וסבתא שלי שברה את האגן אז הם עברו לגור אצלנו כדי לחסוך בהוצאות (לפני החגים) והיום הם עזבו את הבית שלנו אחרי כמעט חודשיים צמודים במיוחד. אני אוהבת אותם הכי בעולם והיה לי עצוב מאוד שהם הלכו. אבל לא הראתי להם..היה לנו ממש קשה שלא תבינו לא נכון.. אמא שלי, אחותי ואני חלקנו יחד חדר, בשבתות ובחגים לא היה מקום לדרוך בבית. כל הדודים שלי והבני דודים שלי ישנו בחדרים היחידים שנשארו לנו והייתי ישנה בחדר כביסה או על הריצפה במטבח או במסדרון שליד השירותים ואז היו מעירים אותי בבוקר שאני אקום לטפל בילדים הקטנים של בני דודים שלי הגדולים (הם כמו אחים שלי הגדולים..בעבר גרנו ביחד כולנו בתור חמולה ואז אנחנו עזבנו אחרי הגירושים עם אמא מהדרום לאיזור ירושלים) היה לי חוסר שקט במשך הרבה זמן. אבל עכשיו אחרי שהם הלכו אין לי שום הקלה. ריק לי בלב ואין לי כח לבכות יותר. בנוסף לזה אני מובטלת כבר חצי שנה.. כל המשפחה כל הזמן מנדנדת לי ללכת לחפש עבודה ולהתחתן ,לעבור לבית משלי וזה לא שאני לא רוצה לעבוד ,להתחתן ולעבור לבית משלי וגם לעזור כמובן לאמא שלי עם ההוצאות והמינוס. יש לי פשוט..בעיה קטנה..אני סובלת מהפרעת חרדה בדרגה מאוד גבוהה, יש לי פוסט טראומה וכמעט מתתי בגיל 15 ממחלה נפשית סופנית. אני מטופלת כבר הרבה שנים ועכשיו אני בשלושה טיפולים שונים. אני לוקחת תרופה הומאופתית, הולכת לשיאצו ודיקור סיני. ואין לי יותר איך לשלם את זה ובטח שלאמא שלי אין איך. (אבא שלי ממש לא עוזר לנו.) אנחנו בחובות אדירים, ולמרות שאמורה להיות לאמא שלי משכורת גבוהה (כי סגנית בבית ספר).. לפני ההוצאות החובות והלוואות שפשוט "מחסלות" הכל. מה שמשאיר אותנו עם כלום. אני חיה עם גרושים שחסכתי בכל חודש ואני צריכה לוותר על הרבה דברים בשביל שלאחים הקטנים שלי יהיה מה לאכול וגם שיהיו להם בגדים.
אני מוזיקאית בתקופה לא ממש טובה (רשמו אותי לחוג פסנתר בגיל 6 ומאז היה לי חלום להיות פסנתרנית וזמרת שאני אגדל) ובגלל שהבית שלנו קטן אין לי מקום בחדר לפסנתר (שההורים שלי קנו לי ביחד לפני שהתגרשו ונכנסו למינוס חשבו שזה השקעה טובה) וגם בקושי בסלון יש מקום ואי אפשר לנגן כי כל הזמן משתיקים אותי. אני כותבת שירים ומלחינה ואין לי את האפשרות בכלל ללכת להקליט באולפן כי זה יקר מדיי.
רציתי לקנות לי פסנתר חשמלי עם נרתיק כדי שאני אוכל ללכת להופיע בכל מיני מקומות וגם לשים אותו על המיטה שלי או במחסן ולנגן עם אוזניות. כשבאתי לשלם כמעט חסמו לי את הכרטיס כי לא היה לי מספיק כסף במסגרת האשראי שלי. אז ביקשתי לשלם דרך הטלפון. ואז אמא שלי אמרה לי שאני חייבת להיפרד מהמטפלת שלי כי אין לנו יותר איך לשלם לה..זה הצטבר לכמעט אלפיים שקל..אז ביטלתי את ההזמנה של הפסנתר ועכשיו אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני גם התחלתי לימודי רפואה סינית וגם את זה הייתי חייבת לעצור כי לא היה לי איך לשלם להם. לא עשיתי בגרויות ואני מרגישה כל כך רע עם עצמי שאני אפילו לא יוצאת מהבית..אין לי הרבה חברים והחברים היחידים שהיו לי בצבא עכשיו..אני לא יוצאת עם אף אחד ואין לי ביטחון עצמי בכלל..ניסו לשדך לי כמה וסירבתי (המשפחה שלי והחברים חושבים שאני בחורה יפה..) אני לא חושבת כך..אני קצת מלאה ויש לי בעיה של הערכה עצמית.
אני כותבת ספר ואני יודעת שאין לי איך להוציא אותו לאור. כל הכישרונות שלי יכולים ללכת לפח עכשיו. אני לא שווה כלום.


אם קראת את זה תודה לך.
אשת חבקוק