היי ערב טוב :)
האמת נורא קשה לדבר על זה כי אני די מפחדת מהתגובות אבל מזל שהכל כאן אנונימי.
נקלעתי למצב די מורכב...
יש לי בן דוד שהייתי מאוד מחוברת אליו.
הקטע הוא שביום כיפור נפגשנו כל המשפחה המורחבת, והמשפחה שלו (ההורים והאחים) התנהגו בצורה ממש לא נעימה כלפיי, כלפי ההורים שלי, כלפי בני דודים אחרים. צעקות ועקיצות, ריכולים היו משני הצדדים-הצד הפוגע והנפגע- ובקיצור, יום כיפור נהפך לאסון.
בנוסף בכיפור הבנתי שלבן דוד שלי יש רגשות שהם יותר מהקשר המשפחתי. יותר בקטע של משיכה. אותי אישית זה מזעזע (סליחה אם זה פוגע באנשים שנמצאים במערכת יחסים רומנטית עם בני הדודים שלהם- אני יודעת שדברים כאלה קיימים ושכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב. אני פחות מתחברת).
אני זוכרת שבני משפחה תמיד הסתכלו עלינו מוזר, במיוחד שקראתי לו מאמוש/ חיים שלי ודברים בסגנון, כשחיבקתי אותו- אני פונה ככה לרוב האנשים שקרובים אליי. אני בן אדם מאוד חם ולא מתביישת להפגין חיבה. (בדיעבד אני חושבת שהוא פירש את זה ממש לא נכון.) המון מבני הדודים שלי אמרו שבטוח יש רגשות- ייחסתי את זה לקשר המיוחד שלנו.
אבל בערב כיפור באמת נפל לי האסימון, ניסיתי לרמוז לו (״וואי אתה יודע שיש אנשים ששוכבים עם בני דודים שלהם? ממש לא יכולה לחשוב ככה על המשפחה שלי״ וכאלה דברים). ובכיפור עצמו הגעתי למצב שאני עומדת להקיא מרוב הסלידה שנוצרה לי כלפיו. שכבתי על המיטה וקראתי ספר- הוא ביקש שאני אתקרב אליו. סירבתי, הוא ביקש להצטרף אליי במיטה (לא לעשות כלום- רק לשכב לידי) והרגשתי שאני חייבת לברוח משם. סוף הצום, כולם חוזרים לבתים שלהם- נשיקות וחיבוקי פרידה- אני אומרת ביי כללי לכולם ועומדת לצאת. פתאום הוא קורא לי אמר משהו בסגנון למה ללכת בלי להגיד שלום. אמרתי שאני ממהרת ובכל זאת התחבקנו.
הוא חיבק אותי מאוד בעדינות ובאינטימיות, החליא אותי לחשוב שזה מאוד דומה לצורה שחבר שלי מחבק אותי. הוא גם נתן לי נשיקה על הלחי והרגשתי שאני כמעט ומתחילה לבכות. ברצינות, הרגשתי מוטרדת. אני עד עכשיו מרגישה את השפתיים שלו על הלחי שלי. חוויתי הטרדות מיניות כמו כל בחורה לצערי- התחושה שנוצרה הייתה כמעט זהה: הרצון לברוח, לצרוח, להקיא. הכל היה שם.
יום ראשון ערב סוכות ונחשו אצל מי אני עושה את החג?
לא יכולה להסתכל לו או לכל אחד מבני המשפחה שלו בעיניים, לשבת איתם בשולחן ולדבר איתם.
סיפרתי הכל לחבר שלי והוא לא רוצה שאני אבוא, הזמין אותי לעשות חג אצלו- אבל הוא לא מבין שאין לי מי יודע מה ברירה... אצלנו להיפגש לחג זה קשור מאוד לכבוד, מי שלא מגיע כביכול לא מכבד את המשפחה (מיושן מאוד, אני יודעת). אז בבקשה אם למישהו יש עצות איך להתגבר, מה לעשות... אני מאוד אשמח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות