אני מרגישה ריקנות ואני לא יודעת מאיפה היא נובעת ואיך להתמודד. מה דעתכם?

אני מרגישה ריקנות ואני לא מצליחה להיפטר ממנה. אני מעסיקה את עצמי בסרטים וסדרות, כותבת ומציירת, שומעת מוזיקה ויוצאת לפעמים לטיולים קצרים ליד הבית.
לא חסר לי כלום בחיים, הגעתי לשלב טוב בחיים אחרי הקשיים שהתמודדתי איתם כדי להגיע למקום יותר טוב. אני מעריכה את עצמי יותר משאי פעם הערכתי, אני מעריכה את החיים שלי הרבה יותר משיכולתי להעריך בעבר ועדיין, הריקנות הזאת חודרת בפנים ומקשה עליי לחייך ולהמשיך בחיים כרגיל. אני מרגישה שהכל שגרתי מידי, אני מרגישה שאני בתוך בועה ושאני לא יודעת איך לצאת ממנה. אני רוצה לבכות רק כדי לשחרר את זה ואני לא מצליחה. אני מרגישה חלולה כאילו אני לא מרגישה כרגע דבר, לא שמחה ולא עצב אך זה כן מתסכל ואפילו מכעיס כי אני רוצה להוציא משהו החוצה ואני לא מצליחה. אני ריקה. אני לא יודעת מה אני מחפשת, מה אני עוד צריכה בחיים כדי להרגיש משהו אחר. אני מתמקדמת בעצב כדי לשחרר את זה ואני לא בוכה. אז במקום העצב, אני מנסה להתמקד בדברים החיובים ואני לא מרגישה אושר או שמחה. אני מרוצה מהחיים שלי, פשוט משהו ואני לא יודעת מה, חסר לי. יש לי משפחה אוהבת ותומכת, יש לי בן זוג אוהב ומכבד שהוא ללא ספק השותף שלי למשך החיים, יש לי חברות ובאמת שאני לא רואה שמשהו חסר לי. יש מה לא לאהוב בכל זה? או שהתרגלתי שתמיד משהו משתבש אצלי בחיים וכשהכל מסתדר, אני לא יכולה לקבל את זה?
אני לא יודעת. אני ניסיתי לשנות גישה במשך שנים בכל כוחי ובכל הרצון וזה איפשהו תמיד נופל. אני מנסה לצאת ולהאבק מהמקום שהייתי כדי להיות שלמה עם מי שאני כיום ועם איפה שאני נמצאת עכשיו. מעולם לא חשבתי שעברתי קשיים נוראים כל כך, לא ראיתי את עצמי כמסכנה או רחמתי על עצמי אם כבר להפך, בכל פעם שדברים קשים קרו לי, כעסתי על עצמי שאני נפגעת ולא מצליחה להמשיך קדימה כי ידעתי שיש דברים גרועים יותר ממה שאני עברתי והתמודדתי איתם ועם כל זה, אני מאוד פרנואידית ומסתבר אפילו שיש לי טראומות שלא הבחנתי בהן עד ששמתי לב לדפוס שחוזר בהתנהגות שלי לדברים המזכירים לי חוויות וסיטואציות לא נעימות.
אני מנסה לדבר על זה בפתיחות עם אנשים שאני אוהבת והייתי בעבר אצל פסיכולוגית מה שלא כל כך הועיל כי רק הרגשתי רע יותר. אני חושבת שיש לי עוד דרך ארוכה כדי לעבור את כל זה ואני פשוט צריכה למצוא את הדרך הזאת אחרת אפול שוב ושוב לתקופות האלו. הרבה פעמים נפלתי והרבה פעמים קמתי. אני מרגישה קצת יותר טוב אחרי שכתבתי את כל זה ועם זאת, אני תוהה האם יש באמת דרך קלה יותר להתמודד? האם אני יכולה להפחית את מה שאני חשה ואת הריקנות? אשמח לעצות, הזדהות והבנה. תודה לעונים ומקווה שהתקופה הזאת תחלוף בקרוב.