אני שונאת את עצמי. זה התחיל שהייתי קטנה, תמיד הייתי שמנה. התחלתי דיאטה לפני כמה שנים ורזיתי הרבה אבל מאז הביקורת העצמית שלי פשוט חוצה כל גבול. אני יושבת שעות ומסתכלת על תמונות שלי מפעם, משווה בין תקופות של רזון לתקופות של שומן (עליתי וירדתי כמה פעמים בארבע חמש שנים האחרונות). אני עומדת מול המראה שעות באמת שעות ולא מסוגלת להפסיק להסתכל ולבחון כל פגם שיש לי. לא אכפת לי שאנשים מחמיאים לי כי משום מה אני תמיד חושבת שהם משקרים או שהם לא אובייקטיבים כי הם קרובים אליי. אני באמת מנסה לעשות הכל נכון- אני מתאמנת מלא ואוכלת כמה שיותר בריא כדי להרגיש טוב עם עצמי אבל לא משנה מה זה פשוט רודף אותי, תמיד אני רואה בנות מושלמות באינסטגרם (כן אני יודעת שהכל זה פוטושופ וזוויות ובלה בלה בלה) או אפילו ברחוב וחושבת שרק אני מזעזעת. היום לא הלכתי לביהס כי הרגשתי פשוט חרא עם עצמי ולא יכולתי להראות את עצמי מול אנשים, לא יודעת למה פשוט הרגשתי שמנה מהרגיל והגעלתי את עצמי ולא הייתי מסוגלת. זה לא יכול להמשיך ככה, אני מבריזה מאירועים כי אני לא רוצה להיראות, כי אני נכנסת למצבי רוח קיצוניים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר. אני מרגישה ממש שטחית אבל כן, זה תוקע לי תחיים. אני יכולה להצליח ולפרוח וכל מה שעוצר אותי זה הביקורת העצמית שלי. איך לאהוב את עצמי? איך זה הגיוני שיש בנות יותר שמנות ממני ובכל זאת יותר שמחות ממני ובטוחות בעצמן (וזה מה שיפה בהן)? איך אני יכולה לאהוב את המראה של כל מישהי אחרת שאני רואה ודווקא את עצמי אני לא יכולה לסבול?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות