מדבר עם מישהי בחו"ל חודשים והקשר התחיל להתרעע, מה עושים?

לפני שנתיים אקסית שלי שהייתה החברה הראשונה שלי נפרדה ממני בצבא ונכנסתי לדיכאון עמוק של חודשים. לא יכלתי לשתות/לאכול/לעבוד ובקושי יצאתי לבילויים. מאז לא הייתי עם אף אחת. אחרי כמעט שנה הצלחתי להתגבר עליה מהמחשבות של היום יום ופשוט חזרתי לשגרה הרגילה.

אפשר להגיד שדי ויתרתי על העניין בלמצוא בחורה מתוך תסכול וגם כי לא באמת ניסיתי או העמדתי את עצמי לאפשרות כזאת. כבר יותר מחצי שנה אני מעביר את רוב הזמן שלי בלשחק על המחשב אחרי העבודה ויצא שפגשתי בחורה מדהימה מגרמניה מהדבר הזה.

אנחנו מדברים כבר 5 חודשים כל יום וכמעט כל היום. נקשרתי אליה ברמה שלא נקשרתי ככה לאקסית שלי.

קצת על הבחורה: היא בת 25 עם בעיות "קשות" במשפחה עם אמא שמתעללת בה מנטלית ואבא שכמעט ולא נמצא כי הוא עובד בחו"ל. עד מזמן היא הייתה בלי עבודה תקופה ארוכה ורוב הזמן היא הייתה על המחשב. בחורה שסיימה אוניברסיטה למדה עיצוב גרפי.

יש לנו המון במשותף והיה קליק בהתחלה שגרם לי להתעניין בה יותר ויותר. יצא לנו לשלוח הרבה תמונות עירום של עצמנו ולדבר הרבה אחד אל השני באופן מיני וכל מיני פנטזיות שיש לנו שאנחנו רוצים לעשות אחד עם השני. יום אחד לפני חודשיים-שלוש דיברתי על זה שכל שנה אני באמסטרדם וכנראה שאני יהיה גם השנה. היא הציעה שאני אבוא לאמסטרדם וניצא לחופשה ביחד. כמובן שאמרתי כן ומשם זה היה רק עניין של זמן.

לאחרונה היא התחילה להינעל ובקושי לשלוח הודעות ולענות יבש כשאני מדבר איתה אז שאלתי אותה מה קרה. היא אמרה לי שיש לה מלא דברים על הראש שלוחצים עליה ושהיא צריכה לעשות מלא החלטות ארוכות טווח אז אין לה מצב רוח והיא מרגישה "חרא" (העבודה שעכשיו היא התחילה לעבוד בה ועוד דברים שהיא לא הייתה מוכנה לדבר עליהם). קיבלתי את זה ולא לחצתי.

עד לפני שבוע כשזה היה נראה לי קצת יותר מדי זמן התעמתתי איתה על זה ולחצתי עליה. שאלתי אותה למה היא סגורה ואם הכל בסדר איתנו והיא אמרה שהיא חוששת מהרגע שניפגש והכל יהיה מושלם ואז אני יחזור לארץ והיא תרגיש רק געגוע וכאב עד לפעם הבאה שנתראה. היא אמרה שזה שום דבר בי וזה לא אני בכלל אלא הסיטואציה שאנחנו לא נוכל להיפגש כמו "זוג רגיל". אמרתי לה שאין מה למהר ולמה לקפוץ אבל היא אמרה שהיא חייבת כי ככה היא מסתכלת עליי. בעבר היא ציינה שכל הקשרים שלה היו ממרחק (ידוע לי רק על אחד שהיה לפני שנתיים) והיא עברה את זה אז היא יודעת. אמרתי לה שחבל לזרוק משהו כזה מבלי אפילו לנסות אחרי כל כך הרבה זמן. בסוף היא אמרה שהיא עדיין רוצה שנראה אחד את השני אבל היא לא יכולה לתת למחשבה הזאת להרפות מהראש שלה. אמרתי סבבה ונתתי לה קצת זמן.

לפני שלושה ימים יצאתי למועדון והיא שלחה לי הודעה שהיא פשוט הייתה צריכה קצת זמן ושנדבר (זה היה יומיים אחרי השיחה האחרונה שלנו). דיברנו קצת והיא עדיין הייתה כבוייה. שאלתי אותה מה קרה כי חשבתי שהכל בסדר ונגמרה הבעייה אז היא אמרה שכל מה שהיא אמרה עדיין קיים רק שהיא פשוט יותר רגועה לגבי זה. אחרי זה קצת יותר זרמנו והיא שאלה מתי היא יכולה כבר לראות אותי. השבתי לה שחשבתי על חודש הבא כדי שנוכל להיפגש סוף סוף באמסטרדם כמו שתכננו והיא אמרה שזה לא פרקטי כי היא רק עכשיו התחילה לעבוד והיא לא יכולה לקחת ימי חופש (חוששת לבקש) אז היא הציעה בגרמניה קרוב אליה. העניין היה לי קצת מוזר אז שאלתי אותה אם זה לא נראה לה מוזר שאני אשכיר חדר והיא תבוא אליי אחרי העבודה ולה זה היה נראה לגטימי אז שאלתי אותה אם יש אופציות אחרות. היא אמרה שלא ושאין סיכוי ואם נחכה יותר מדי יש סיכוי שרק נתראה שנה הבאה. הראתי לה שאני לא מת על הרעיון אבל נתתי לה להבין שאם זה המוצא האחרון אז נעשה את זה. היא השתתקה ומפה לשם סיימנו את השיחה בלילה טוב.

היום היא עוד פעם כבוייה ומייבשת אותי כמו מקודם ואני כבר דיי מייואש. מצד אחד רקמתי פה משהו במשך חצי שנה עם בחורה מדהימה ומקסימה שלא בא לי לוותר עליה ומצד שני אני מרגיש שאני נלחם פה יותר מדי והרוב כבר בא ממני.

אני פוחד מהאפשרות לשחרר גם בגלל שאני לא יודע מה יהיה איתי בעתיד, אני די תקוע בחיים ומצאתי מישהי שדי דומה לי ואני מרגיש איתה הכי נוח בעולם בהכל ולזרוק יהיה הכי קל.

רק לציין שרוב זה בא ממה שעובר עליה בזמן האחרון שלא קשור אליי אז אני כבר לא יודע אם פשוט לחכות שהסופה תעבור או לא.

סליחה על החפירה ניסיתי לתמצת כמה שיותר את כל החצי שנה הזאת אפילו שזה לא קרוב לזה אז אשמח אם תקראו את הכל ותגיבו את דעתכם.