אני בת 17, כיתה יא'.
יש לי פחד מהשואה. יש לי התקפי חרדה כשנאי פוחדת מזה... יוצא שרק ביום השואה ובערב יום השואה אני חוטפת התקפי חרדה בלילה.. התקפי החרדה באים רק בלילה. אני פשוט נכנסת לבועה של הלם ומתחילה לרעוד וכמובן שלא מסוגלת לישון. זה נפסק אחרי בערך שעה ואחרי שאני נרגעת .. כשאני נרגעת וחושבת בצלילות אני מצליחה להירדם..
אין לי סיוטים בלילה על השואה ברוך ה'.. אבל אני כן פוחדת מזה..
למרות שהפחד שלי הוא לא גרוע כ"כ כמו שהוא נשמע .. אני פוחדת רק ממה שאני רואה.. אם אני שומעת או לומדת על השואה (בגרות בהיסטוריה ב' ) אני לא פוחדת ואני אפילו מתעניינת.
אם נגיד אני רואה תמונות וזה - באותו רגע זה ממש לא מפחיד. הבעיה היא מה שזה עושה לי אח"כ . כל התמונות באות לי בהתקף חרדה כשאני מתחילה לרעוד וזה נפסק אחרי שעה בערך.
זה בא לי רק בלילה. ביום אני ממש לא פוחדת. אני בסדר גמור עם הנושא.
האירוניה היא שפעם לא פחדתי מהשואה.. הייתי אפילו מתעניינת בזה יתר על המידה. בכיתה ה' ראיתי את הסרט "רשימת שינדלר" וזה עשה לי מהפך ענקי במוח שמהתעניינות לא נורמלית בנושא השואה - הפכתי לילדה שלא רוצה להתקרב לנושא הזה.
מכיתה ה' התחלתי לפחד מזה.
לכן הדבר היחיד שמכניס אותי לרוגע מסוים זה רק מוזיקה.. אם אני שומעת מוזיקה ומתעסקת בדברים אחרים (בעיקר מצחיקים) אני בסדר..
ולכן אני שומעת מוזיקה ביום השואה ובעיקר בערב.. כמובן באוזניות.
בקיצור, שאלתי היא - האם פסיכולוג יכול לפתור לי את הבעיה ? והאם זה בסדר שאני שומעת מוזיקה ביום השואה ? זה אך ורק צורת התמודדות, לא חלילה זלזול בנושא.. ממש לא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות