היי קוראים לי דנית ואני בת 14 .
אז ככה מכיתה ז' עברתי לבית ספר חדש והכרתי חברות חדשות שהן החברות הכי טובות שלי עכשיו ואני חושבת שעלה לי הביטחון העצמי בזכותן כי הן תמיד היו שם בשבילי משהו שהיה חסר לי בכל השנים ביסודי שלי... הביטחון העצמי שלי עלתה ברמה מאוד גבוה התחלתי לגלות בעצמי כל כך הרבה כישרונות כמו ריקוד שלא התנסתי במקוצעי בחיים ופשוט שמתי לב שאני רוקדת ממש יפה וגם אני מקבלת על זה מחמאות , אותו דבר עם שירה וגם התחיל להיות לי אהבה עצמית מאוד גבוה כיאלו אהבתי את איך שאני נראת מאוד וככה זה המשיך עד החופש הגדול שהייתי אמורה לעלות לט' פשוט אני חושבת שזה בגלל שגדלתי ראיתי את עצמי בדרך ממש שונה התחלתי לשנוא את הפרצוף שלי ,הגבות, העיינים שמתכווצות ולא יכולתי ועדיין לא מצליחה לקבל את עצמי היה רגעים שהייתי מצלמת את עצמי כיאלו אני לא שמה לב או שאני שמה לב כדי לבדוק איפה לשנות מה לעשות תמיד האשמתי משנו בפנים שלי שאם אני אסדר את זה אני אוהבת את עצמי והאשמתי את הגבות המסולסלות שלי ותמיד אמרתי בטח אני אסדר את זה אני אהיה אחזור לאהוב את עצמי אז הלכתי טשיתי גבות והאמת שבאמת זה שינה את איך שאני נראת והתחלתי קצת לאהוב את עצמי עד שמצאתי משהו שאני לא אוהבת בי שאני בחיים לא אצליח לשנות זה את החיוך שלי והראש שלי יש לי שפתיים עבות וורודות שזה אולי הדבר היחידי שאני אוהב בי כשאני מחייכת יש לקווים כאלה שמגיעים לאף שאני ממש שונאת אותם ואת זווית הראש שלי יש ימים שאני אומרת לעצמי מה ישלי אני באמת יפה ואני באמת מכוונת לזה ויש ימים שבאמת אני מרגישה שהחיים שלי מיותרים ואני יודעת שיש כל כך הרבה דברים קשים שאני עוברים ואולי תחשבו שאני מגיזמה אבל קשה אני לא מצליחה לקבל את עצמי זה הדבר הכי כואב שיש לדעתי . הגעתי למצב שאני מתביישת לחייך או לצחוק ליד חברות שלי אני יודעת שכתבתי ממש הרבה אבל זה עוד לכל מה שאני מרגישה אשמח שתעזרו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות