זאת נשמעת שאלה קצת מעוררת רחמים... אבל כן, עם אהבה ראשונה מגיע שברון לב ראשון. כזה שאני בקטע ממש מוזר יכולה פיזית להרגיש חור בחזה. אחרי כמעט עשרה חודשים, והייתי מאוהבת בו כמעט שנה לפני שהכל התחיל. ואני כאילו, לא יודעת מה אני עושה עכשיו. אנחנו בתיכון ממש קטן, אני לומדת איתו את רוב השיעורים, אנחנו גרים במרחק 100 מטר אחד מהשני ונוסעים שעה לכל כיוון לבית ספר באותם קווים...ופעם זה נראה לי מעולה ואיזה יופי שנוכל להיות הרבה ביחד גם בזמן בית ספר ועכשיו אני רק חושבת על זה שלא אוכל לראות אותו בלי שיעלו לי דמעות בעיניים. ואני כל כך אהבתי אותו, והוא אותי, ומשהו השתנה וזה לא הרגיש נכון יותר, ועדיין יש לי רגשות כלפיו ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו, ולמי אני אכתוב הודעות כל רגע ולמי אתן חיבוק בבוקר בבית ספר וליד מי אשב בשיעורים ומה אני אעשה. ואני פשוט לא מצליחה להבין מה הלאה. זה נשמע מאוד דרמטי. זאת פשוט ההרגשה הכי נוראית שיצא לי להרגיש. כבר כמעט שנתיים שאני חושבת עליו כל הזמן. כבר כמעט שנה שיש לי את הלגיטימציה לחשוב עליו כל הזמן, שאני יודעת שהוא חושב עליי. ועכשיו זהו. אין לו כוח נפשי להילחם על זה הקשר הזה יותר. וגם לי לא, הגיע הזמן שזה יגמר. אבל אני לא מסוגלת לחשוב את זה עכשיו, אחרי שזה באמת נגמר. כששנינו יודעים שאנחנו אוהבים אחד את השניה אבל זה נהיה מעיק ומוזר ושנינו כל כך רוצים שזה יעבוד אבל זה פשוט לא. מה עושים בכלל, איך מעבירים את הכאב המזעזע הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025