אמא שלי השתגעה וההורים שלי שונאים אותי

אני בן 18... והרגע קיבלתי את ההודעה הזו מאמא שלי:

"אתה שוב הערת אותי! בפעם הבאה שתביא אנשים הביתה,אתה תבקש רשות,זה לא הבית שלך!!!
בנוסף,אתה תשלם עבור מים ,יש חשבונית על המקרר.פה לא בית מלון!
החוצפה שלך עברה כל גבול!"
זה כי חברים שלי היו אצלי ודיברנו שנייה בקול רם... בחיים היא לא אמרה משהו כזה. היא "בתהליכי גירושין" עם אבא שלי (כבר שנה, הם חגגו את יום הנישואין שלהם אפילו) וכל פעם מאיימת עליי שהיא תעיף אותי מהבית ביחד עם אבא שלי. כל הזמן באים אלינו אנשים עם מכתבים על חובות וגם הוצאה לפועל בכמה פעמים. אמא שלי חושבת רק על עצמה ועל אחותי הבת 14 (היא כן קונה לי אוכל וזה ואני אצלה בבית אבל אני לא ביקשתי ממנה כסף לבזבוזים אף פעם) והן אפילו טסו לחול כמה פעמים ולא ידעתי על זה עד הרגע האחרון.

חשוב לציין שאני לפני עתודה, עובד כרגע וחוסך לעצמי. ההורים שלי עמוקים בחובות ולאחרונה אמא שלי נהייתה פסיכוטית ברמה מטורפת. היא מתנהגת כאילו אני חייב לה משהו (אני לא מתחצף יותר מדי) וזה מגיע לרמה שהיא צועקת עליי למה לא זרקתי את הזבל למרות שהיא לא ביקשה בכלל וכאלה דומים. המצב הכלכלי בבית זבל והיא כל הזמן מדגישה את ה"פרזיטיות" שלי וכמה אני "יושב ומסריח את הבית שלה" בזמן שהיא כל שבועיים יוצאת ועושה צבע וציפורניים ואוכלת בחוץ. אני אישית חייב את הכסף שלי ואני לא מבזבז יותר מדי על שטויות, אבל אמא שלי יכולה איכשהו להחתים את אחותי על חוזה דוגמנות ולהסיע אותה לתל אביב כל פכם על חשבון ימי עבודה שלה.

היא גם לא חוסכת בביקורת על החברה שלי, על המוזיקה שאני שומע, וכו וכו וכו ולאחרונה יש לה אובססיה עם המחשבה שאני איזשהו אלכוהוליסט ומסומם (אני לא מעשן ולא שותה וכמה שאני מנסה להסביר את זה להורים שלי הם לא רוצים להקשיב) ואמא שלי משווה אותי לאחותי כל הזמן כי היא "מצליחה בלימודים" וכמעט בגובה שלי שאני 1.85 ולא מפסיקה להזכיר לי כמה שאני "נמוך שמן ומכוער" וכמה "איך פעם היית ילד יפה ועכשיו אתה מכוער" וכל מיני שטויות כאלה. אני מנסה להימנע מלראות אותה כמה שיותר וכל פעם שהיא נכנסת לבית היא ישר מחלקת פקודות ולא מפסיקה לצרוח עליי, כאילו אני איזה שק אגרוף מנטלי. אני גם מרגיש כמו זבל ובאמת מצב הרוח הכללי שלי נוראי לאחרונה ואין לי למי לספר את זה כי ישר ישתמשו בזה נגדי. המנטליות שלי שונה לגמרי מזו של ההורים שלי ואחותי וככה גם האופי שלי ולא מנסים להתייחס לזה בכלל- למשל, בבקרים אני מאוד סובל ואני מרגיש את הכל יותר חזק ויותר רועש ויותר בוהק ואני מעדיף לא לדבר כי אני אוהב שיש לי שקט או מוזיקה בבוקר אבל אמא שלי כל הזמן מדברת איתי וכשאני אומר לה אחרי הצהריים שלא תדבר איתי על הבוקר היא מתחילה להתעצבן מזה כרגיל ולרדת עליי שאני עושה קולות כי באמת יש לי חרדות בוקר ולדבר לא עושה לי טוב. היא תמיד צועקת, לא משנה מה, ואלה צעקות נוראיות שלא נחסכות גם מול החברים שלי והחברה שלי ואני כבר מתבייש להביא אותם אליי כדי שלא יפגשו בה. אחרי חמש דקות היא יכולה להיות סופר נחמדה וזה נראה כאילו היא דו קוטבית שהתנודות שלה מאוד תכופות.
גם מפריע לה שהחדר שלי נראה איך שהוא נראה והיא כל הזמן דורשת ממני לסדר אותו למרות שהוא לא מבולגן- אלא רק לא נראה בדיוק כמו שהיא רוצה

ברור שאני מציג פה את הצד שלי רק ויכול להיות שאני עושה דברים שהם לא בסדר אבל אני באמת מנסה "להתחבב" על ההורים שלי כמה שיותר. הפיוז שלי קצר ואין לי עצבים לחרא שמעבירים אותי בכלל

מצטער מראש אם אין ניקוד, אני גמור מעייפות ועצבני מאוד