רווק מיואש בן 45 שכבר איבד תקווה, מישהו מזדהה?

שלום לכול מי שבחר להתעניין. אני בן 45, רווק מהמרכז. מאז שאני זוכר את עצמי כבחור צעיר, בחורות פחות עניינו אותי. יותר התעניינתי בעולם שסביבי, בדברים כמו ספרות, קולנוע, תאטרון, אומנות, פילוסופיה וכו'. תמיד הרגשתי גם בוגר יותר לגילי ואולי כל זה דחה בחורות, שחיפשו רק מה שבחורות צעירות בשנות ה-20 שלהן מחפשות - גבר נאה שיעשה להן good time (בגדול). רק בעשור האחרון שלי, כשמשפחתי התחילה ללחוץ עלי בצורה מחניקה עד מחניקה למוות, התחלתי להשקיע יותר בחיפוש רציני ולצאת לדייטים. באופן קלאסי, בחורות שדווקא התלהבתי מהן לא רצו אותי ולהיפך. לצורך העניין אני לא מחשיב את עצמי כגבר נאה כלל, אבל זה בעיני המתבונן, והבחירה בבן זוג פוטנציאלי היא, בעיני לפחות, עניין אבולוציוני לחלוטין - הגבר או האשה עם מאגר הגנים הטוב ביותר - יתאימו אחד לשני. כל היתר זה פשרות (והרוב כזה) והתוצאה היא זוגיות שאינה ממש מאושרת, או כזו שאינה מאריכה ימים. אני מודה שהשכלתנות שלי גוברת לרוב על הרגשות, וזה משהו שאני מודע לו ומשתדל גם לתת לרגשות את טווח ההשפעה.
אני לא טיפוס בליין ולכן מעדיף להכיר באופן סולידי יותר, כמו שידוכים בין חברים/חברות, אתרי היכרויות ואפליקציות וכאלה, למרות שגם ניסיתי דרכים אחרות שממש לא היו לי נוחות אישית כמו ספיד דייטים, טיולי פו"פ או סדנאות. גם שם אני לא מוצא ולא מוצאות אותי. הבדידות רבת השנים שלי אינה קשה לי. אני לרוב מסתדר איתה. אבל גם הצורך בזוגיות ושיתוף, ובגילי גם נושא הילדים מקבל מקום למחשבה, מטריד יותר ויותר. למען הכנות, זה יותר נובע מלחץ משפחתי וחברתי ופחות מלחץ פנימי שלי.
ניסיתי אפילו לחפש בת זוג לצורך הורות משותפת אבל גם שם אני מצליח למצוא. כאילו יש עלי קללה, עין הרע וכל מיני דברים מטופשים כאלה, שאני כמובן לא מאמין בהם, אבל אולי יש בזה מן האמת, לאור מצבי. אני מתמודד נפשית עם הקושי למצוא והלחץ המשפחתי וזה גומר אותי. אני מותש ואף משתמש דרך קבע בכדורי הרגעה.
מציאת זוגיות בגילי קשה מאוד ואני לא יודע כבר איך להתמודד, לא עם עצמי ולא עם העולם שסביבי. מתנצל מראש על מגילת הרחמים העצמיים הנ"ל, אבל כמה עוד אפשר להתאונן באוזני עצמך?
ממעט האנשים שסביבי שאני יכול להחשיב את דעתם, הדעה הרווחת היא שאני פשוט לא רוצה בזוגיות ושטוב לי לחיות לבד, אז מה הטעם בכל זה? מצד משפחתי אני מבין שזה אסור לי להרים ידיים ואני חייב למצוא זוגיות ולהקים משפחה, וכל ההתייחסות ה"פולנית" הסטריאוטיפית להחריד. יש עוד אנשים שמסוגלים להזדהות עם מצבי ואם כן, איך הם מתמודדים?