יורדים עלי בלי סוף, איך להגיב?

שלום לכולם.
אני יתחיל בזה שלעולם לא נתקלתי בבריונות כלפי, אף פעם לא היו לי בעיות חברתיות בבצפר עבודות או בצבא.
אני גדלתי בבית מרוקאי במלוא מובן המילה, המוזיקה שגדלתי עליה, האווירה ,המנטליות (אני בכוונה מעלה את הנושא הזה חלילה לא בקטע גזעני)

הכל התחיל לפני כ3 חודשים שקיבלתי הצעה לעבוד בקיבוץ, אני לא ישקר שהמשכורת פיתתה אותי בשום מקום עבודה לא הייתי מגיע לשליש מזה. ואני צריך את הכסף, לכמה דברים שאני מתכנן, וסגרתי עם הבוס חוזה לשנה. הלכתי על זה למרות האזהרות שקיבלתי שיהיה לי קשה חברתית שם, ושהאנשים שם יש לשון חריפה, והרבה ירידות אחד על השני, אבל הייתי חיובי ואופטימי שאני יסתדר כי אני תמיד הייתי בנאדם זורם ומצחיק וחברותי,
ואת האמת אחרי 3 חודשים? אני מותש נפשית, מאוד קשה לי להתחבר פה לאנשים בעבודה, וזה ניראה שחוץ מלהסטלבת עלי יותר נכון על המראה שלי שאני ניראה עבריין ופושע(גנים מה אני יעשה שאני קצת יותר שחום מאשכנזים? ושוב לעולם לא היתה לי בעיה עם עדה מסויימת), וטיפש חסר השכלה, אומנם אנחנו 11 אנשים במחלקה לא הרבה, אבל לא הצלחתי להתחבר באמת לאף אחד, זה מרגיש לי שהפערים כל כך גדולים מנטלית, תפיסת עולם, ובאמת שאני מנסה להכיר ולהיות פתוח, לפעמים אני בא לפתח שיחה ופשוט עונים במילה כאילו באים לנפנף אותי, יום אחד מתייחסים אלי, ויומיים אני אוויר, בארוחות צהריים כולם מדברים וצוחקים אבל אני לא מבין בכלל את הנושאי שיחה שלהם, ואפילו אין לי דעה כי אני לא יודע מה מדברים, אז שותק ויושב לבד, או שכולם שמים שיר ושמחים ושרים מבסוטים, ואני אפילו לא מכיר את השירים האלה ושותק, ומעירים לי יותר נכון צוחקים ומסטלבתים עלי שאני שותק כל כך הרבה, והרבה ירידות על זה (שאף פעם בחיים לא הייתי כזה ההפך) אפילו אנשים פה שגדולים ממני בעשור פלוס משתתפים בירידות עלי במקום לתת דוגמא, מאחורי הגב הכינויים שהדביקו לי, והשפלות, ואני סופג לא מגיב, קבלת פנים נוראית עשו לי, אבל מצד שני אפילו לא נותנים לי הזדמנות לדבר, אפילו נושא שיחה אני אפלו לא מצליח למצוא איתם מרגיש לי שוב שהפערים כל כך גדולים, כאילו הגעתי למדינה עם שפה שאני לא מבין, ותתמודד. באמת שאני לא יודע לתאר את ההרגשה.
אני לא ישקר יש ימים שבא לי לשבור את הכלים ולהתפוצץ פה על אנשים, אבל אני לא יודע להתבטא אף פעם לא ידעתי להתבטא, וכולם פה בדיבורים אלופי עולם, שלא נדבר שברגע כזה נשרפתי פה, ונסיתי תמיד כיבדתי במיוחד מבוגרים ממני אבל כמה אפשר לספוג ולשתוק.
מצד אחד כן יש ימים שאיכשהו עובר סבבה, אבל יש לא מעט ימים שאני דג בקושי מוציא 5 מילים אף אחד לא מדבר איתי, אני חוזר הביתה בדיכאון. את העבודה מאוד אהבתי והכסף אין מה לדבר בשום מקום אני לא ימצא דבר כזה, ומההתחלה ידעתי שאני לא ישאר פה, רק לעשות תקופה כסף והרבה ולעזוב.
מה הייתם עושים?