עדיין מאוהב בה למרות שבגדה בי מלא פעמים, איך להשתחרר מהאהבה הכואבת הזאת?

אני והיא הכרנו בצבא, היא אומנם לא הייתה הזוגיות הראשונה שלי..
אבל היא הייתה האהבה הראשונה שלי.
היא בחורה טובת לב, אכפתית, אך יחד עם זאת גם לפעמים נורא אטומה ואגואיסטית. יפהייפיה ממש.
אני באמת מאוהב בה בקטע מטורף, ואני מרגיש שגם היא.

בפעם הראשונה זה החזיק שנתיים, עד שהתברר לי שהיא בגדה בי.
הודלף לי מידע מאחד החברים שלה (עד היום אני מודה לו שהוא אמר לי את זה)
שהיא ניהלה רומן מהצד כשמערכת היחסים בינינו התחילה
כשהיא גילתה שאני יודע, היא בכתה כמו מטורפת.. והתחננה שאני אשכח מזה.
היא אמרה שזה חסר חשיבות, והיא סיימה איתו ברגע שהיא הבינה שהיא רוצה רק אותי....
אבל פשוט לא יכולתי לסלוח לה, עם כל האהבה שלי אליה - הרגשתי מושפל.
זה היה כמו בוקס בבטן.
כי עוד לפני שגיליתי על הבגידה, היו לי פחדים שהיא תבגוד בי. ממש לא ישנתי טוב בלילה בגלל זה.
כל הזמן גברים הסתובבו סביבה, ולמרות שהיא אף פעם לא פלירטטה עם מישהו מול הפנים שלי..
ותמיד אמרה לי שאני הגבר היחיד שהיא אוהבת בעולם הזה..
הרגשתי שהיא נהנית מתשומת הלב שהיא מקבלת.
מאז שנפרדנו, שנינו נכנסנו לדיכאון. אשכרה החברות שלה שוחחו איתי על זה שהיא לא מדברת עם אף אחד, ומסתגרת חודש בבית שלה.
החלטתי שאני אלך לבקר אותה כי לא יכולתי עם הגעגועים אליה, דיברנו במשך זמן ארוך.. ולבסוף השלמנו וחזרנו.
הבנתי שסתם עשיתי דרמה...
מאז עברו 5 חודשים... 5 חודשים מאז שחזרנו וכל החששות שלי על בגידה כבר חלפו..
הזוגיות הייתה מושלמת, והאיזון חזר לחיים שלי.
עד שיום אחד נכנסתי לי לתומי לבית שלנו, ותפסתי אותה במיטה עם גבר אחר.
הרגשתי שאני מתפרק נפשית.
היא ביקשה סליחה אלפי פעמים, אבל אפילו היא הבינה שלמה שהיא עשתה בעצם אין סליחה.
כאן החלטתי שאני מוחק אותה מהחיים שלי.
הייתי בעצבים, הייתי בדיכאון, הרגשתי אפס, הרגשתי לוזר, מה לא הרגשתי?
תיארתי לעצמי שהיא יוצאת עם גברים אחרים מאז שנפרדנו שוב
שרף לי הלב. השתגעתי לדעת עם מי היא חוגגת לה.
לא רציתי להיות הצד הזה שעוד לא התגבר על הפרידה, והחלטתי גם לצאת עם מישהי אחרת.. שלא באמת אהבתי אותה, אבל הרגשתי שאין מה לעשות.
מאז שהתחלתי לצאת עם מישהי חדשה, האקסית שלי פתאום התעוררה וניסתה לחדש איתי את הקשר.
כמובן שהתרגשתי מזה, אבל החלטתי שזה לא לעניין ולא יקרה.
היא התחילה בסשן טינופים על הבחורה החדשה שאני יוצא איתה, והתחילה להשתחצן ולהגיד שהיא בכלל לא מגיעה אפילו לרמת היופי שלה
נהניתי מהקנאה הזאת שלה.
אחר כך היא עלתה מדרגה ואמרה לי שהיא יודעת שאני עוד מאוהב בה. באיזשהו שלב התחרפנתי מהחוצפה שלה, והפסקתי לדבר איתה. גם לא התעסקתי בה, והתמקדתי כל כולי בקשר הזוגי החדש שלי.
לצערי בהמשך התחילו בעיות בקשר שלי עם הבחורה החדשה, בקיצור לא הסתדרנו בסוף ונפרדנו.
למרות שהיא הייתה ממש אחלה של בנאדם.
האקסית שלי ממש לחצה עליי שניפגש (אציין שעברה שנה מאז הפרידה הספציפית הזאת שלנו)
נכנסתי ללחצים שלה אחרי כמה זמן, ונפגשנו.
הבהרתי לה שאני בחיים לא אסלח לה, שמבחינתי היא חרא של בנאדם ושאני מתחרט על היום שהכרתי אותה בכלל.
למרות שידעתי בעצמי שאני ממש מתגעגע אליה ועדיין אוהב אותה.
היא אמרה לי שהיא עדיין אוהבת אותי, והתחילה ממש לדבר ללב שלי. לדבריה היא עברה שינוי, והפרידה שלנו גרמה לה להבין המון דברים על עצמה.. היא התחננה שאני אתן למערכת היחסים בינינו סיכוי נוסף, היא הבטיחה לי שלא אתחרט על זה. אחרי המון התלבטויות מצידי, הסכמתי לחזור אליה.
למרות הדברים שעשתה, היא תמיד הייתה מלאך בעיני, ידעתי שיש לה לב טוב ובאמת באמת האמנתי שהיא השתנתה.
היא אשכרה נתנה לי גם את ההרגשה הזאת כשהיינו ביחד,
את רוב הזמן הפנוי שלנו בילינו כשהיינו דבוקים אחד בתחת של השנייה.
באמת כשאני איתה, אני מרגיש הרבה יותר טוב. כאילו הכל מאוזן יותר ויש לי את הסיבה הכי טובה בעולם לקום בבוקר.
לצערי גם זה לא החזיק מעמד

חודש אחרי שחזרנו, היה בינינו פיצוץ..
יצאנו לקולנוע, הייתה הפסקה.
עזבתי אותה לרגע כי בדיוק קרא לי איזה מישהו שאני מכיר, ובאמצע השיחה איתו.. אני קולט אותה ניגשת למישהו, נראו כאילו הם מפלרטטים,
היא לא הפסיקה לגעת לו בכתף.
אחרי ששאלתי אותה מי הוא, היא אמרה שזה סתם איזה אחד שקרא לה. למרות שראיתי בבירור שהיא זו שיזמה את השיחה
שאלתי אותה בעדינות אם אני יכול לסמוך עליה,
והיא ענתה לי בעצבים שכדאי שאעצור את הקנאה האובססיבית הזאת כי אז מערכת היחסים בינינו תיהרס עוד פעם.
חטפתי את הג'ננה של החיים מהמשפט הזה שיצא לה, והתחלתי לריב איתה.
היא דיברה אליי ממש בחוצפה, כאילו אין לי שום סיבה בעולם לקנא לה.. כאילו היא טלית שכולה תכלת... אחת שלא תבגוד בחיים שלה.
אני עוד שנייה חטפתי התמוטטות עצבים והפסקתי לדבר איתה איזה 3-4 ארבעה ימים. ממש החרמתי אותה.
כל 4 שעות קיבלתי ממנה הודעה "מצטערת..." "התנהגתי לא לעניין"... "הייתי במחזור ופשוט הכל יצא עלייך.." "אני פשוט שונאת שלא סומכים עליי..."
בסוף כשדיברנו, היא בכתה לי מול הפנים ואמרה שהיא מבינה אותי לגמרי.
שהיא שונאת את עצמה על הסבל שהיא גרמה לי,
ועל זה שבגללה אני לא מצליח לסמוך עליה.
הרגשתי שזה נדרש מצידי לחבק אותה,
כי הבכי שלה היה ממש חזק והיא לא נרגעה בכלל.

מערכת היחסים האון אנד אוף הזאת.. משגעת דרך אגב גם את החברים הכי טובים שלי, שיודעים להיות חכמים גדולים ולשפוט לרעה מהצד, כל עוד זה הכי קל כי הם לא אלה שבמערכת יחסים איתה.
ההורים שלי חושבים שהקשר בינינו פשוט לא בריא...
הם תמיד אומרים שאני בחור יפה, ואני יודע את זה,
ושיש אלף בחורות שישמחו להיות איתי בזוגיות.
אבל אני יודע שאני בחיים לא אוהב אף אחת כמו שאני אוהב אותה.
היא חשפה בפניי שהיא כן יצאה עם גברים אחרים בזמן הפרידה שלנו, אבל שאף אחד מהם היא לא אהבה באמת, ואלו היו רק ניסיונות להתגבר עליי.
אני מאמין שיש לה רגשות אליי, בניגוד למה שאולי אתם תחשבו.
אבל..
אני יודע..
שאנחנו צריכים להיפרד. כי היא לא אמינה.
לפני ימים אחדים, ישבנו בסלון עם כמה חברים שלנו.
אחד מהם זרק לה בצחוק לעשות שלישייה יחד איתי ועוד חבר שלי, והיא אמרה שזה רעיון לא רע בכלל.
אבל אחר כך קרצה לי ואמרה שזה סתם בצחוק.
לא לקחתי את זה בצחוק, רע לי מאז....
האם אוכל אי פעם לדעתכם להשתחרר מהאהבה הכואבת הזאת?