אני לא יכולה להחזיק את עצמי בחברת אנשים, לא כשיש הרבה אנשים לפחות.
אני מעדיפה להסגר בחדר שלי בכל אופציה מזדמנת ולא ליצור קשר עם אף אחד, לפחות לא בחיים האמתיים.
ברשתות חברתיות אני יכולה לדבר בלי בעיות, אבל בחיים האמתיים אני מרגישה חרדה ושנאה כלפי אנשים...
ביום ההולדת הקודם שלי כשביקשו ממני לצאת מהחדר כחצי שעה לאחר שכולם הגיעו, יצאתי. (כן, ביום ההולדת שלי סגרתי את עצמי בחדר) הייתי שמה כמה דקות ואז רצתי חזרה לחדר, התפרצו לחדר שלי וביקשו ממני כל דקה להצטרף לחגיגה- אך כל פעם מחדש חשתי באי נעימות והסתגרתי. קראו לי, כדי לנשוף על העוגה, באתי, התקרבתי אל העוגה אבל נלחצתי וברחתי לחדר ונעלתי את עצמי בפנים, שוב.
בכל אירוע משפחתי אני נועלת את עצמי בחדר וכל פעם מחדש מבקשים ממני להצטרף, כשיש אוכל אני מבקשת בהודעה מאמא שלי שתביא לי אוכל ואני מסתגרת בחדר.
אני פוחדת לדעת אם ישפטו אותי כשאני אוכלת, או כל תנועה קטנה שלי. בעיקר עם משפחה, בבית הספר התחושות עדיין היו אבל הצלחתי להדחיק אותם.
היחידים שאני באמת מרגישה בנוח לידם הם אמא שלי, אחים שלי, והחברים הכי טובים שלי.
זה ככה מאז שאני קטנה, דיברתי עם סוג של פסיכולוגית שלי על זה- (ברח לי השם של התפקיד שלה, זה לא פסיכולוגית- אבל היא כן יושבת ומדברת איתי על דברים) אבל לא הצלחנו להוציא מזה דבר, ולא חשתי שזה היה קריטי- היינו מדברות על דברים אחרים בדרכ...
מאז שאני זוכרת את עצמי, (אני באמת מתכוונת לזה) אני הרגשתי ככה ...
מה לא בסדר איתי??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025