אני לא בן אדם שרגיל לזה. תמיד הייתי שמחה ואוהבת לחיות. נפל עליי דיכאון לא מוסבר, מחשבות טורדניות, רצון להישאר בבית ולא לראות אף אחד, בוכה בכל פגישה עם הפסיכולוגית שלי.
אני עוברת תקופה לא קלה, כבר יותר משנה, אבל הדיכאון התחיל הרבה יותר מאוחר, אז אני לא מצליחה למצוא את הקשר...
המוזיקה לא מרגשת אותי, יציאות עם חברים מרגישות לי קצת כמו נטל, ירד לי הביטחון העצמי למרות שאני יודעת מה אני שווה.
תחושת אשמה קשה מלווה אותי למרות שאני יודעת שזה רגש מבוזבז, אין מה לעשות עם זה.
חושבת על להתייעץ עם פסיכיאטר אבל אני מפחדת להגיע למקום הזה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות