היי. אז הכל התחיל בתחילת שנה ועד אז הרגשתי נורמלי לגמרי, במהלך השנה התחלתי לשים לב שאני אדם בודד יחסית וכל החברים האחרים שלי משיגים חברים אחרים משלהם ואני נשאר בודד יחסית ובסופו של דבר זה הגיע למצב שהרבה מהחברים פשוט עזבו אותי למען חברים אחרים ונשארתי כמעט בלי כלום. אני וחבר שלי שסבל מאותה סיטואציה בדיוק ניסינו להתחבר לעוד בנים ובנות בשכבה אבל מסיבה מסוימת הוא הצליח לגמרי וגם עזב אותי בעצמו אחרי זה ואני לא הצלחתי להשיג מזה כלום. זה לא שהתנהגתי שונה ממנו וכל אחד כשהוא ניסה היה פשוט עצמו ואני לא התנהגתי כמו עלוקה או לא דיברתי מספיק וזה היה בסך הכל בסדר אבל עליו נראה כאילו חברים נפלו עליו מהשמיים ואצלי כלום. נפל לי האסימון והתחלתי לשים לב שילדים בכל מקום שאני מנסה להתחיל לדבר איתם נראה כאילו הם מתעלמים ממני בכוונה ומנסים להתרחק ממני וזה נראה כאילו הם ממש שונאים אותי מסיבה מסוימת. בבקשה תעזרו לי ותגידו לי למה זה קורה. למה אין לי עם מי לדבר בהפסקות? למה אני היחיד בכיתה שלא מקבל חיבוקים? למה כולם לא מתחברים אלי ומתחברים לכל החברים האחרים שלי שלא התנהגו שונה ממני? למה אני צריך לבכות כל ערב בגלל מחשבה על הדברים האלה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות