אני לא מאמינה שהגעתי למצב כזה
כולם אמרו לי לא, כולם הזהירו אותי
ואני כמו מטומטמת, כמו עיוורתי... עשיתי את זה, התחתנתי עם ערבי
תיקנתי את כולם, הסברתי לכולם, אמרתי להם כמה שאני אוהבת אותו וכמה שהוא הגבר הנכון לחיים שלי. אנחנו גרים עכשיו ביחד, דווקא לא בכפר או משהו, אבל גם לא במרכז הארץ...
כבר יש לנו 2 ילדים, די מדהימים
אני רוב היום בבית מטפלת ומגדלת אותם, רוב המפרנס העיקרי במשפחה
לא סיימתי תיכון, בקושי את החטיבה, לא עשיתי צבא ולא למדתי כלום
כל הזמן הייתי איתו, בדיעבד אני יכולה לומר שהייתי עיוורת מאהבה
כמה חודשים אחרי שהתחתנו הוא התחיל לחזור מאוד עצבני הביתה
בהתחלה זה היה רק צעקות וקללות, אבל פתאום הוא התחיל להרים ידיים ולומר לי מה לעשות, כאילו אני שפוטה שלו
פתאום ראיתי צד אחד בו, צד קצת יותר ברברי ופחות רגוע...
אני מרגישה שאני כבר לא מכירה אותו, שאני לא יכולה לשלוט על המעשים שלו, שהוא לא יכול לשלוט על המעשים של עצמו
זה כבר כמו מנגינה קבועה... הוא חוזר הביתה, מתחיל בלגן
אני באמת כבר מפחדת... מרגישה שעשיתי טעות שאין עליה דרך חזרה
אני מתביישת לומר למשפחה ולחברים (שרובם בכלל לא בקשר איתי) שהם צדקו ושאני טעיתי, אני מפחדת לבקש עזרה... אני בכלל לא יודעת אם אני רוצה עזרה... אני מרגישה שאני עדיין אוהבת אותו... איזה מטומטמת אני... איך בן אדם יכול להשפיל ולהתעלל בי ככה ואני עדיין אוהבת אותו? אני פשוט טיפשה...
אוף... כ"כ רע לי, אני מרגישה כזאת מטומטמת... אני כאן באתר הזה רק כדי לפרוק אני בכל ללא בטוחה שיש מה לעשות במצב שלי... אני חושבת שאני עוד יחייה ככה כל החיים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות