נהנת רק ששולטים בי ומכאיבים לי. למה לא יכול להיות לי טוב שטובים אליי? למה אני לא מצליחה לאונן?

שלום אנשי askpeople.
אני בת 18 וקצת, מעולם לא ביצעתי אף אקט מיני.
מגיל 8 בערך הייתי שוכבת על הבטן, לוחצת את הפנים על הכרית כדי שלא אוכל לנשום, מכניסה את הבטן פנימיה ככל האפשר עד שהיא באוויר, כדי שהגוף ירעד, כדי שיכאב לי ויהיה לי קשה. הייתי נשארת במצב הזה ללא נשימה כמה דקות, עד שאני כבר לא יכולה לנשום ומדמיינת שגבר מסויים או כמה גברים (דמיוניים, לא אנשים שאני מכירה) שמו אותי במצב הזה, חטפו אותי, מענים אותי, שולטים בי, משפילים אותי.
אני זוכרת רגע בבריכה שביקשתי מחברות להצמיד את הידיים שלי לקיר עם הרגליים שלהם, ולהכניס את הראש שלי למים בכוח בזמן שהן מצוות עליי. הייתי בערך בת 10, ואני זוכרת את הרגע הזה עם חום והרגשה נעימה ומשכרת בכל הגוף.
אחרי כמה שנים, הייתי מדמיינת בזמן השכיבה וחוסר הנשימה הזאת שגברים נמצאים עליי ומענים אותי מינית, מתעללים בי, מקללים אותי, משפילים אותי וקוראים לי זונה ושפחה. הייתי גם מתחילה לקשור את עצמי ולקשור מטפחת מסביב לעיניי בזמן הזה. עם הזמן התחלתי לקרוא סיפורים אירוטיים הקשורים לשליטה גברית וכפייה מינית. סיפורים בהם האישה היא הנשלטת. בזמן שאני קוראת את הסיפורים האלה אני באוטומט מתחילה להכניס את הבטן פנימה בשכיבה על הבטן, ועם הזמן הפסקתי לגרום להעצמי להפסיק לנשום.
בסביבות גיל 16 הבנתי סופית שהשכיבה הזאת וההכנה של הבטן היא אקט מיני עבורי. אני לא יודעת אם אני גומרת מזה, אני לא בטוחה אם אי פעם גמרתי. אני לא מצליחה לאונן, אני מניחה שההכנסה של הבטן היא אוננות עבורי (?) אבל אני לא יודעת.
ניסיתי לקרוא סיפורים אירוטיים רומנטים או רגילים וזה לא עושה לי כלום,אני ישר מפסיקה לקרוא באמצע ועוברת אל קטעי השליטה.
אני נוגעת בעצמי באיבר המין כמעט כל היום כשאני בבית, מן גרבוץ, על הדרך. אבל אני לא מרגישה שום דבר! כלום כלום כלום. (לפעמים אם אני אחרי קטע קריאה אירוטי ואני נוגעת בעצמי אני מרגישה משהו חלש ונעים לכמה שניות אבל רק פעם ב) ניסיתי עם הדוש במקלחת וזה כל כך מדגדג גם על הזרם הכי חלש ונמוך שאני לא יכולה יותר משנייה.
אחרי שאני קוראת את הקטעים האלה, עם האלימות והכפייה, השליטה הזלזול וההשפלה (אני חושבת שבמיוחד ההשפלה והעונשים זה מה שעושה לי אתה זה) אני לא יכולה להפסיק לחשוב על למה, למה אני לא יכולה לאהוב את זה שאוהבים אותי, למה אני צריכה שיכאיבו לי, למה אני אוהבת את זה. אני לא רוצה לאהוב את זה! לא רוצה להימשך לזה ולא להתחרמן מזה! אני רוצה שאני אוהב את זה שהפרטנרים העתידיים שלי יתייחסו אליי בכבוד וברגישות ולא יכו ויקללו אותי. אבל אני לא מצליחה.
אני אציין שגדלתי בלי אבא בבית, ולא הייתה במשפחה או בסביבה הקרובה שלי שום דמות גברית נורמטיבית בעיניי. הוא גר בארץ אחרת ויש לנו המון בעיות בתקשורת ובעיות במערכת יחסים בכלל. תמיד אבא שלי וגם הגברים במשפחה שלי העבירו ביקורת ללא הפסקה. עליי ועל אמא שלי.
אני מפחדת שלעולם לא אוכל לאונן, לגמור, לבצע יחסי מין מלאים בצורה רגילה. אני מפחדת שלעולם לא אצליח לאהוב מישהו שאוהב אותי אלא רק מי שמשפיל ומתעלל בי. אני ילדה שכל הזמן רק מחפשת אהבה ומלאת אהבה לסביבה ולאנשים ואני לא יודעת למה אני רוצה שיפגעו בי. כן יש בי רמה מסויימת של שנאה עצמית שהתחלתי בעבר טיפול פסיכולוגי בגללה.

איך להצליח לאונן? איך להפסיק לאהוב כאב והשפלה? איך לאהוב את זה שיאהבו אותי? אני מרגישה אבודה לגמרי. תודה שקראתם עד לפה