אני מגיל קטן עוברת מסדרים עם ההורים שלי.. גושה הכל לבד בבית כי לזה חינכו אותי..מבחינתם הלימודים שלי לא חשובים גם אם לא יצא מימני כלום..
מגיל שלוש אני זוכרת הכל
לצערי
בגיל שלוש למדתי להפעיל מכונת כביסה
היה קשה לזכור בגיל הזה
אבל אחרי כל פעם שאתה עושה טעות ונותנים לך מכה
אתה זוכר טוב מאוד איך עושין כביסה
גיל שלוש וחצי אתה לומד לסדר לשטיפה
גיל ארבע אתה לומד לשטוף
גיל חמש אתה יודע כבר לעשות פסח לבד
גיל שש אתה מתחיל עם כל העניין של להכין דברים
גיל שבע וחצי כבר אתה מכין ארוחות לכל הבית
גיל 8 אתה עושה הכללל בבית
ואז אתה עושה הכל עד גיל 11
שמודיעים לך שיש לך שאמא שלך בהריון
ואז מכינים אותך לאיך מגדלים תינוק
כשהוא נולד אתה האמא והאבא שלו
גיל 12 אתה אחרי חרם של שנתיים, בהפרעות אכילה קשות, עובר הטרדה מינית ואז מנסה להשים לזה סוף
גיל 13 אתה כבר לא רואה משמעות לחיים
גיל 14 אתה עדיין עבד אבל מתחיל להבין מה המטרה של הלימודים ולאיפה אפסר להגיע עם זה
גיל 15 משקיע את החיים בלימודים ועבודות ובבית כאילו את החמור
גיל 16 אתה כבר בלי חיים
תמיד הכל היה מלווה בקללות ריבים צעקות, האמא הפסיכית שלי זורקת עלי דברים.. באמת שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. אני מנסה להשקיע בלימודים שלי באמת שאני מנסה כדי שיצא מימני משהו, אני אמורה תכף לעלות ליא' אבל אני לא רואה את זה קורה בגללם..אני מקיעה ואני טוחנת לימודים..אני בכיתת נגישות להשכלה גבוהה (כיתת אוניברסיטה) אחת משלושת הכיתות המדעיות..אני לא מזלזלת ביכולות שלי ונלחמת על זה..אבל קשה לשלב עם כל הבגרויות והלימודים גם עבודה כדי שיהיה לי כסף לחיות מימנו, חברות אני כבר לא כל כך רואה וגם את החבר שלי פחות..אני כרגע בוכה אחרי ריב עם ההורים שלי שטוענים שאני משקיעה בלימודים ובחבר שלי יותר מידי במקום להמשיך לגדל את אחותי (בת 5) ואני בת 16 וחצי..איפה נשמע דבר כזה?!? אני לא יודעת מה לעשות או מה אפשר לעשות אבל פשוט נמאס לי מהחיים באמת שנמאס לי ואין לי למי לפנות ואיך לברוח מכל זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות