אני פשוט כל כך נגעלת מעצמי ברמות שאין לתאר. אני מרגישה ממש רע
כמוכן שאני לא אספר את זה לאף אחד בחיים, אז האתר זה המקום הכי טוב לפתוח את זה.
מי שרוצה לגרום לי להרגיש עוד יותר רע, מוזמן לא להגיב.
אני מחפשת עזרה,לא הטפות. תאמינו לי שאני מספיק שופטת את עצמי
שלשום דודה שלי התחתנה.. זה היה אירוע בסדר גודל ענקי
היה שמח, ריקודים, אוכל והרבה הרבה אלכוהול
התחלתי לשתות.. ואחרי עוד כוס ועוד כוס ועוד כוס ועוד אחת ועוד אחת, הייתי שפוכה לגמרי.
אחי ואני הזמנו מונית והתחפפנו הביתה קצת לפני שהאירוע נגמר
היינו לבד בבית. שיכורים מהת*חת.. שכבנו על הספה,
בלי להבין מה אנחנו עושים ונמרחנו אחד על השנייה בקטע ממש מוגזם..
ליטפנו אחד את השנייה במקומות מוצנעים....
הורדנו את התחתונים.. (מגעיל אותי לרשום את זה)
ומשם זה הגיע למצב שאני מצצתי לו... והוא דחף לי אצבעות..... זה לא היה הכי כיף בעולם באותו רגע, אבל הייתי כל כך בתוך זה שלא עצרתי אותו אפילו לדקה.
עכשיו זה יישמע כמו קטע מסדרה.. אבל למחרת בבוקר, התעוררתי במיטה והרצתי את הקטע הזה שוב ושוב.
אח"כ הקאתי בשירותים.
אחרי אותו ערב אני לא מסוגלת להביט בו יותר מרוב בושה.
אני שוב נזכרת בכל מה שהיה ואני מרגישה כזה איכס.
זה כאילו פאקינג אח שלי. אומנם רק מהצד של האבא..
אבל אני לא שמה על הפרט הזה... כי זה מרגיש לי כאילו הוא אח באופן שלם.. לא כי אני קרובה אליו מאוד או משהו, אלא כי הוא גר איתי באותו בית ואני רואה אותו כל יום.
אני בטוחה שהוא גם מת מבושה בגלל מה שעשינו ורצות אצלו המחשבות מה ההורים שלנו יחשבו אם יידעו.
יש בינינו המון קרירות מאז. אני אפילו לא מעיזה לנסות להתקרב אליו או לדבר איתו.
שלא תבינו לא נכון, אני לא מאשימה אותו.
ולמרות שאני יודעת ש-שנינו- היינו שם, אני משום מה כועסת רק על עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות