נמאס לי.
יש לי בגרות בספרות אנגלית מחר, ואני לא יודעת כלום.
אני התרכזתי כל כך במתכונת במתמטיקה שיש לי שאני בכלל לא הספקתי ללמוד לבגרות באנגלית.
אני לא יכולה ללמוד כמה מקצועות באותו הזמן, זה קשה לי מדי.
אני ממש בוכה עכשיו, למה לא מתחילים את הבגרויות מכיתה ח' או ט'? למה? למה???
אני לא מצליחה ללמוד, אני רוצה למות. רוצה לישון כל היום, אין לי חשק ללמוד, מה זה יעזור לי בחיים?
כל יום אני רוצה לבכות כדאני קמה לבית ספר, אני צריכה לקום למקום הנורא הזה שאני מבזבזת את הזמן שלי ואף אחד לא מבין אותי.
למה אני מרגישה שאם אני לא אעשה את המבחן הזה אני אהיה לוזרית? אני לא אהיה שווה? אני אהיה פשוט ילדה מפגרת?
אני חושבת לעבור לחינוך ביתי, אני ממילא לא לומדת בבית ספר, אני סתם מגיעה לחברים וזהו.
בבית אני לומדת הרבה יותר טוב, אני לקחתי מורה פרטי למתמטיקה ולמדתי בפחות משבוע מה שהמורה לא לימד בשלושה חודשים.
אולי חינוך ביתי באמת טוב לי יותר?
אבל אני מפחדת.
זה באמת יהיה יותר יעיל לי מבחינה לימודית על בטוח. אבל מבחינה חברתית.. על הפנים.
החברים שלי בבית ספר הם לא חברים אמיתיים שלי, ואני בטוחה במאה אחוז שאם אני אעבור לחינוך ביתי אף אחד מהם לא ישמור איתי על קשר.
אני בטוחה ב100 אחוז.
אני כל כל מיואשת.
אני לא עשיתי המון מבחנים, שני מבחנים בכימיה, ובביולוגיה וגם בתנך.
אני מעתיקה בכל המבחנים, אני עושה שליפים, במבחן בלשון עשיתי שליפים וגם במבחן בהיסטוריה.
אני לא מצליחה ללמוד את כל החומר הזה.
ההורים שלי לא מבינים אותי, הם חושבים שאני עצלנית ושאני אדישה ללימודים שלי ושלא אכפת לי.
הם די צודקים, אני די אדישה ללימודים שלי, אני לא מבינה את החומר, קשה לי בבית ספר, אף אחד לא מבין אותי אפילו לא החברים.
קשה לי.
מאוש קשה לי.
בא לי למות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות