היי, התכונה הכי בולטת אצלי והכי לא בהכרך טובה היא האדישות..
אני לא מאלה שבאות למקום חדש וישר באות ומחייכות וקופצות וכל זה..
אני יותר שקטה..
כשני מדברת עם אנשים, לא משנה אם הם חברים קרובים או רחוקים, או משפחה, אני תמיד לא מדברת הרבה, אני יותר מקשיבה למה שאומרים ומדי פעם אומרת משהו וגם זה אני לא עושה הרבה..
אני יותר מהמובלים מאשר המובילים, פחות לוקחת יוזמה, פחות בולטת..
כולם תמיד אומרים לי שאני אדישה.. זה מה שהשפת גוף שלה מראה.. וככה אני גם נראת.
אני לא כל כל מדברת עם אנשים, אני לא אוהבת ממש לצאת למסיבות, אני אוהבת להיות הרבה לבד, ולהיות במיטה שקועה בטלפון. אבל אני גם אוהבת להשקיע בעצמי ולרוץ.. כי להישאר במיטה כל היום זה לא טוב. אני תמיד מנסה לחפש רגשות שמוחבאים אצלי, תמיד מנסה למצוא איזה שהוא ריגוש.
אני גם לא הלכתי לבית ספר הרבה זמן, לא כייף לי שם. עם כל הילדים. השכבה לא כל כל מתחברת אליי, הלוואי ויכולתי להכיר עוד ילדים אבל כולם כבר בחבורות.
אם אני רוצה אני יכולה להיות כייפית, מצחיקה וזורמת. אבל רוב הזמן אני פשוט נראת כזאת עייפה ואדישה.
אני יכולה פשוט לבהות ולחשוב כל היום מבלי לעשות כלום, המחשבות שלי עפות לכל הכיוונים.
אני לא יודעת אם יש לי כל כל הרבה מה להציע, אבל אני חברה מאוד מאוד מאוד טובה, ותמיד דואגת לאחר, תמיד רוצה שלחברים שלי יהיה טוב, והם אף פעם לא מחזירים לי.. תמיד זה מאכזב אותי אבל אני נשארת אדישה..
אני לא יודעת מה לעשות עם המצב, אני לא רוצה למצוא את עצמי אחרי צבא בבית של ההורים לא עושה כלום, לא יודעת מה היא רוצה לעשות בחייה, ושקועה בטלפון כל היום..
ממש פרקתי עכשיו את כל מה שאני מרגישה.. אני מקווה שמישהו מכם יוכל לעזור לי.. כי אני די נואשת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות