מאוהבת בגבר נשוי. איך לצאת מזה?

אני אתחיל מלספר קצת מהרקע של איך הגעתי למצב הזה.
לפני שנה וחצי, התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש והוא התחיל לעבוד באותו המקום באותו יום איתי, לאותה המשרה.
אני הייתי בת 22 והוא 37(מפה אתם מבינים שהסיפור נמשך עד היום). בהתחלה זה התחיל כקשר ידידותי בעבודה, נתתי לו את המספר שלי באופן לגמרי תמים שקשור לעבודה. אחרי כמה חודשים, הוא התחיל לשלוח לי הודעות בשעות הערב והיינו מתכתבים שעות כל ערב. לאחר מכן גם התקרבנו בעבודה, התחלנו להפגש אחרי העבודה ולבסוף גם שכבנו. כשהתחלנו לעבוד במקום, זה היה שנה אחרי שהוא התחתן. אחרי שלושה חודשים בעבודה הוא סיפר לעובדים אחרים שאשתו בהריון.
כמובן שזה שהוא נשוי וזה שעומד להיות לו ילד הפריע לי, שרט לי את הלב, במיוחד בעיקר שזה לא היה קשר שמבוסס רק על סקס אלא היה שם חיבור אמיתי, שיחות לעומק והרגיש שהאישיות שלנו פשוט מתאימה בדיוק.
בקיצור, החלטתי שהספיק לי לעבוד ואני רוצה ללכת ללמוד, בחרתי במיוחד מוסד לימודים מרוחק מהבית כדי שגם אם אני לא אצליח לחתוך את הקשר הזה אז לפחות המרחק יעזור.
נחשו מה? המרחק לא עזר. הוא הגיע אליי ואני חזרתי מידי פעם הביתה והמשכנו להתכתב ולדבר בטלפון. היה כמובן תקופות של ניתוק - מצידי, כי לא יכולתי לשאת לפעמים את ההרגשה שאני "סתם",שאני רק סקס, שאני עושה משהו לא בסדר, שאני מפרקת משפחה. כל פעם חתכתי ממנו לחודש, אחרי זה לחודשיים וכו. אבל משהו תמיד מחזיר אותי.
הוא כל הזמן אומר לי שהוא אוהב אותי, הוא מקדיש לי את רוב הזמן ביום, הוא ממזמן אמר לי שהקשר בינו לבין אשתו לא משהו, שהוא התחתן רק כי הוא הגיע לגיל 37 ורצה להביא ילד ושזה לא חתונה שבאה מאהבה.
בפעם האחרונה שחזרתי אליו, אמרתי לו שאני רוצה רצינות. שאם הוא רוצה אותי אז שיתגרש מאשתו, שזה גם יהיה הוגן כלפיי שאני לא אתקע בקשר שאני לא מרוויחה ממנו כלום וגם הוגן כלפי אשתו. הוא הבטיח שבזמן הקרוב הוא מתגרש. שהוא ואשתו מדברים כבר "חופשי" על גירושים(ציטוט שלו). שהוא רוצה להתגרש, והפחד היחיד שלו זה הרבנות ולשתף אחרים בכל הדברים האישיים ולא הגירושים עצמם ומה המשפחה תחשוב ומה האישה תחשוב.
מצד שני, אני יודעת שזה נשמע ממש אובססיבי, אבל נכנסתי לפייסבוק של אשתו ואני רואה שהיא מפרסמת דברים על חופשות בפסח והוא עושה לדברים האלה לייק. שעדיין התמונת נושא שלה זה תמונה מהחתונה שהם מתנשקים - אם הם כל כך מדברים חופשי על גירושים אז למה היא לא משנה אותה?
אני חוששת שהוא סתם מספר לי שהוא הולך להתגרש אבל הוא ממש לא, ואני לא מבינה איזו סיבה יש לו להמשיך לשקר לי לגבי זה? ואולי הוא לא משקר ואני סתם מגדילה את העניין.

חשוב לי לציין שניסיתי להתנתק, ניסיתי לצאת לדייטים עם גברים אחרים אבל שום דבר לא עבד לי ואני פשוט מרגישה לבד. רק שאני בקשר איתו אני מרגישה "מלאה", מעבר לזה שהסקס איתו מושלם והוא יכול להכיל אותי רגשית וכל זה.
אבל דיי, אני בת 24 ואני מרגישה שאני פשוט חסומה רגשית. שגם אם אני מנותקת ממנו חודשיים כמו בפעם האחרונה אני עדיין לא ממשיכה הלאה! זה פעם ראשונה שזה קורה לי, לא משנה כמה אני נפגעת וכמה מיליון סיבות יש לי פשוט לנתק קשר אני לא עושה את זה.

אני חושבת שהסיבה האמיתית שאני לא מנתקת קשר זה בגלל התקווה שהוא נותן לי וההבטחה שלו שהוא יתגרש ושאחרי זה נוכל להיות יחד. אני יודעת שבעיני רוב האנשים זה ישמע כמו "למה את צריכה את זה?" " למה לך לפרק משפחה" "למה לך להסתפק בשאריות?" "מה בחורה צעירה צריכה לעשות עם גבר נשוי+1?"
אבל מהמקום שלי, אם הוא אומר לי שהוא מתגרש - אם הוא היה גרוש+1 ברגע זה, הייתי הולכת איתו.
כשאני מציבה לו תנאי של "בנתיים ננתק קשר. אם תתגרש מתישהו אז דבר איתי" - הוא משחק אותה נעלב מזה, טוען שאני לא אוהבת אותו. וזה הדבר אני הכי לא מבינה. מישהו יכול לתרגם לי את זה?

תודה, המיואשת.