תמיד הייתי ילדה שקשה לה בבית ספר, להקשיב, לשבת על הכיסא ארבעים וחמש דקות ולהקשיב למורה שמדבר/ת. מה גם שיש לי קשב וריכוז ברמה גבוהה מאוד, אני לוקחת ריטלין במינון גבוה מאוד, אבל עדיין נורא קשה עם סגנון הלימוד המסורתי של לשבת בכיתה ולהקשיב ככה שיעור אחרי שיעור ובאמצע הפסקה של חמש עשר דקות. זה גם המון חומר והמון עומס בשביל ילדה כמוני שבנוסף לקשב וריכוז, קשה לי מאוד לארגן את עצמי לימודית ואני תמיד מאבדת את עצמי בין כל המבחנים והעבודות.
עכשיו יש לי אפשרות של לעבור לבית ספר עם גישה אחרת, ששם דגש יותר על מיומנויות וביטוי עצמי, עדיין לומדים, אבל זה לא אותו דבר כמו בבית ספר רגיל.
זה בית ספר פרטי וגם יותר יקר, ההורים שלי מסכימים, ואמא שלי חושבת שזה נורא מתאים לי ללמוד שם, שיהיה לי יותר קל שם ואני ״אפרח״ שם.
אבל יש את השיקול הזה של לעזוב את החברים, והבית ספר הנוכחי שלי נורא קרוב לבית שלי אז אני הולכת ברגל, והבית ספר הפרטי הזה באותה שכונה אבל יש אוטובוסים לשם ואני אצטרך להספיק בבוקר לאוטובוס וכל זה. אני עולה לט׳ שנה הבאה ובבית ספר הפרטי הזה התיכון מתחיל מט׳ , ככה שאני חייבת להחליט די מהר אם אני ממשיכה בחטיבה הנוכחית שלי, או עוברת למקום חדש. ושוב, זה מלחיץ מבחינה חברתית גם. אני ילדה די חברותית אבל נורא חסרת ביטחון וביישנית ולפעמים כשאני סוגרת את עצמי לדברים חדשים, אני גם לא זוכה להינות מהם. ואני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי בעניין הזה אבל זה עדיין נורא מלחיץ.
אני לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות