יותר מ-13 שנים עברו והצלקת על מה שעברתי בתיכון עדיין עמוקה
שלא תחשבו, לא עברתי התעללות פיזית או אלימות קשה, רק התעללות נפשית
הייתי מגיעה לתיכון וסופגת אמירות קשות, עלבונות וצחקוקים על כל דבר שאני עושה
עכשיו בדיעבד אני יודעת שהייתי מוזרה, שהתלבשתי מוזר, שדיברתי מוזר, ששמתי שירים מוזרים, אבל אז מה? אז מה אם לא הייתי כמו כולם? זה סיבה לעשות לי מה שעשו?
אני לא אכנס ממש לסיפורים אבל עשו לי דברים מכוערים מאוד
זרקו עליי מחקים, שפכו לי דבק בתיק, מישהו הציע לי חברות ואני כמו מטומטמת הסכמתי והתאהבתי בו עד שחודש אחרי זה הוא נפרד ממני מול כולם ורק אז הבנתי שהוא בכלל עשה ממני צחוק, היו מתקשרים אליי הביתה וצוחקים על ההורים שלי, צחקו על האוטו הלא מפואר של אבא שלי, על ההליכה העקומה (נפצעה בילדות) של אמא שלי, ובערך על כל דבר.
אז אני כבר בת 33 אבל אני עדיין חושבת ועסוקה בדברים האלה
הצלקות שהשאירו בי פשוט לא מגלידות, לפעמים אני יכולה להיכנס לזה ממש מדיכאון
זה כל היום המחשבות שלי, בראש שלי, זה לא מרפה ממני
אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו בנושא... חייבת לסגור מעגל
לפעמים בא לי לקבוע מפגש עם כולם ופשוט להיכנס בהם. להיכנס בהם ולומר להם שעד עכשיו אני זוכרת וחושבת על מה שהם עשו לי. שיהיה להם מצפון.
בבקשה תעזרו לי, אני רק רוצה לסגור את המעגל הנוראי הזה בחיים שלי. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות