עשית טעות- לך תתנצל כמו גבר!
שלום לכולם,
אשתדל לקצר את השאלה כמה שיותר, אך זה הכרחי שאתן קצת רקע לפני כן.
אני נשוי מזה כשנה לאישה נפלאה אותה הכרתי עם ביתה בת ה-11. בקצרה, הבת לא מחונכת בכלל, חוצפנית, עצלנית, נצלנית, אוהבת רק את עצמה, בקושי עוזרת בבית, מבולגנת, מלוכלכת ומפוזרת וכד'. יש לציין שהילדה סובלת משלל בעיות רגשיות, חברתיות, בעיות בלימודים, ואף עלתה אפשרות בעבר לטיפול פסיכולוגי.
האמא מודה שאין לה כוח על הילדה ושהיא מרימה ידיים, למרות אינסוף שיחות שעשיתי איתה והבטחות מצידה ש"אתה צודק, וממחר הכל הולך להשתנות".
לעניות דעתי, היות והיא זו שהביאה איתה "מטען" אל תוך הזוגיות, המעט שהיא יכולה לעשות זה לרסן את הבת שלה שתנהג מעט בכבוד כלפיי. מה גם שהרמתי את שניהן מאשפתות ומעוני והנחלתי להן חיי רווחה. לא שאני חושב שמגיע לי משהו בשל כך, אך הכרת הטוב תספיק...
מעשה שהיה כך היה:
שלשום נסענו ברכב והילדה הוציאה חטיף והתחילה לאכול, למרות שביקשתי ממנה עשרות פעמים, בהיותי אדם שחרד לנקיונו ולסדר שלו, לא לאכול ברכב (היא תמיד משאירה אחריה פירורים על המושב, זבל על השטיח של הרכב ולכלוך נוראי). שאלתי אותה למה היא מצפצפת עלי למרות שביקשתי אלף פעמים? היא ענתה בתגובה מזלזלת: "למה מי אתה? אני אעשה מה שבא לי" כשביקשתי ממנה להרגיע את הדיבור היא פתחה את הדלת וטרקה בחוזקה. באותו הרגע עצרתי בצד והסברתי לה שאם היא רוצה להמשיך ולהנות מנסיעה ברכב שלי עליה לכבד את הכללים או שהיא יכולה לבחור לנסוע באוטובוס (מה שממילא עשתה כל חייה ומעולם לא ידעה מה זה רכב צמוד). היא יצאה מהרכב נסערת ואמא שלה אחריה. הן הלכו ברגל לבית.
לאחר כמה שניות מאז שיצאו הרגשתי רע עם עצמי ותהיתי שמא עשיתי טעות, אך הייתי נחוש בדעתי שלא לוותר הפעם כי ההתנהגות שלה עוברת כל גבול. מה גם שאמא שלה לא טרחה לרסן אותה, שאילו עשתה כך- הכל היה נגמר על מי מנוחות. לאחר מכן התברר לי שאשתי דיברה עם אמא שלי וסיפרה לה בבכי את שאירע.
מה דעתכם? האם עליי להתנצל למרות שלא עשיתי טעות? או שמא כן היתה טעות מצידי?
תודה
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025