אני הומו בארון (ואני שונא את הביטוי הזה 'בארון'), מסיים השנה יב ואני באמת חי בסביבה ממש תומכת ואוהבת. יש לי חברות וחברים טובים וקרובים ומשפחה חמה ואני בטוח שכולם יקבלו אותי כמו שאני.
אבל לא בא לי לצאת מהארון.
פשוט לא מתחשק לי לקבל את המבטים האלה מילדים בשכבה (אף בן לא יצא אצלנו מהארון, לפי מה שידוע לי).
לא בכוונה לפגוע אבל אני גם לא רוצה להרגיש חלק מקהילת הלהט"ב, היא מרגישה לי מוקצנת ולא קשורה אליי, חוץ מזה שאני הומו..
אני לא רוצה עכשיו לדבר על זה עם אנשים, שישאלו אותי שאלות, שאני אצטרך להסביר את עצמי... ושאנשים יתחילו להראות חיבה מוגזמת או יחבקו אותי כדי להגיד שזה בסדר ושהם אוהבים אותי.
אבל אני כן רוצה מגע, אהבה, קשר! לא הייתי בשום קשר בחיים שלי, לא עם אישה ולא עם גבר, לא התנסיתי בכלום.
אני רוצה ללכת לישון שיש מישהו לצידי, לשים עליו את היד, להתנשק, לדבר!
בעיקר מפחיד אותי לחשוב איך החיים שלי ישתנו אחרי שאני אצא מהארון, כי כרגע החיים שלי די מאושרים, חוץ מהעניין שהזכרתי לעיל. כל פעם שאני מדמיין שאני יוצא מהארון מול מישהו, אני מתחיל לבכות מהמחשבה.
אשמח פשוט לתגובות מזדהות, תומכות, הצעות ולגמרי כל מה שבא להגיב אחרי שקוראים את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025