כל מה שקרה לי בחיים ריסק לי את הלב. איך להתמודד?

אז היי , כבר הרבה זמן שאני מתלבטת אם לכתוב כאן... זה ארוך אבל אני מקווה שפעם אחת לשם שינוי מישהו באמת יקשיב לי ויתייחס אליי באופן רציני
ההורים שלי התגרשו קצת אחריי שנולדתי יש לי 5 אחים ואחיות אבא שלי לא יכל לגדל ביגלל שהוא שותה אלכוהול וחסר אחריות ואמא שלי ניסתה אבל היא הייתה במצב נפשי רע . אמא שלי נלחמה על האחים שלי שלא ישלחו אותם למשפחת אומנה והיא שילמה מלא כספים כדי שלא ייקחו לה את הילדים . כשהייתי בערך בגיל 3 גרתי עוד אצל אמא שלי ושאר האחים והאחיות שלי היו בפנימיות כי אמא שלי לא יכלה לתחזק את כולם מבחינה כלכלית ונפשית . שהייתי קטנה אמא הייתה יוצאת מהבית בלילות ומשאירה אותי לבד כדי ללכת לעבוד והייתי קמה בלילות באמצע הלילה בחושך ורואה שאמא שלי לא בבית הייתי צורחת מהחלון ובוכה ״אמא איפה את״ ״אני רוצה את אמא שלי״ . בלילות שהיו ברקים והיה קר הייתי רצה למיטה של אמא שלי ומחבקת אותה , כי פחדתי . ובמהלך הלילה שהיא הייתה יוצאת הייתי מתעוררת ורואה שהיא לא לידי שוב, קמה ומתחילה לבכות שכולי מפוחדת .. אני זוכרת שהייתה פעם שאחותי שמרה עליי שהיא הייתה בת 7 ושוב כשקמתי מהשינה ולא ראיתי את אמא שלי נלחצתי וצעקתי הצילו וכל השכנים שמעו אותי . הזמינו משטרה ואמא שלי חזרה הביתה והייתה בשוק והרביצו לאחותי מכות יותר חזקות ממני והאשימה אותה בזה שהיא נתנה לי לצעוק ככה . כעבור כמה זמן הייתה שריפה בבית באותה התקופה לאמא שלי היה חבר והיה לנו כלב קטן.. כשהתחילה השריפה יצאנו מהבית ואמא ביקשה מחבר שלה להחזיק את הכלב שלא ייפול סהכ גור ! הוא לא החזיק והכלב נפל במדרגות ושבר את הרגל אני זוכרת את הלחץ את היללות שלו ואני בוכה בלי סוף כי במקביל לא ראיתי את אמא שלי יוצאת מהדירה ופחדתי שהיא נשארה שם ... בתוך השריפה הייתי בטוחה שאיבדתי את הדבר היחיד שהיה לי . עם הזמן הרווחה החליטה שאמא שלי לא מסוגלת לגדל ילדים ורצו לקחת אותי למשפחת אומנה וכמובן שאמא שלי נלחמה עליי כדי שלא ייקחו אותי עד שיום אחד באמצע הלילה אנשים מהרווחה לוקחים אותי ומגלגלים אותי בתוך שמיכה ..( אני זוכרת גם את הצבע) שמיכה כחולה .. שמים אותי בתוך אוטו ואני כולי רדומה ובוכה כי לפני שלקחו אותי אמא לא הייתה בבית והייתה לי גם ככה בייביסיטר ששנאתי וכל מה שרציתי זה לראות את אמא . בוקר אחד אני מתעוררת במקום זר לחלוטין ״בית שבתאי לוי״ הייתה בת 4 או 5 זה היה פשוט סיוט כל בוקר המדריכות היו עושות לבנות תסרוקות בשיער באגרסיביות ובזילזול , ממש התעללות וכאב נורא. אני זוכרת שהיו חותכים לנו את האוכל גדול מידי עד שפעם אחת נחנקתי משניצל והפסקתי לנשום ומזל שאחת המדריכות שם הצליחה להוציא לי את זה בזמן ויש מקרה שהוא הנורא מכל . התנדנדתי עם אחת הבנות שם בנדנדה שמתנדנדים משני הצדדים בה והתנדנדנו חזק מידי עד שהילדה שישבה מולי עפה קדימה ונפתח לה הראש אני זוכרת מלא דם ומלא אנשים . לא מספיק שהרגשתי בודדה הם לא נתנו לי לראות את אמא שלי עד שיום אחד אחת המדריכות שם שמאוד אהבתי נתנה לי לראות את אמא שלי אחריי הרבה זמן שלא ואמרתי לעצמי בכל פעם ״שהפעם אני מחזיקה את אמא חזק ולא נותנת לאף אחד לקחת אותה ממני אני לא אעזוב את אמא ״ כאשר הגענו לאמא וכל כך התרגשתי לראות אותה כשהגיעה הזמן שצריך ללכת והאוטובוס בא החזקתי חזק באמא בזמן שהמדריכה מנסה למשוך אותי אחורה לאוטובוס התחלתי לשרוט אותה בלי הפסקה כדי שתעזוב אותי והתחלתי לבכות כי אני לא ילדה רעה לא התכוונתי לפגוע בה אלא סהכ לחזור לאמא שלי אמא שלי התחילה לבכות גם עד שהמדריכה הצליחה להשתלט עליי והלב שלי נשבר שוב . כשסבא וסבתא שלי ביקרו אותי במקום הזה נורא התרגשתי אבל כאשר הם הלכו הלב שלי נשבר עוד פעם... ועוד פעם... באיזשהו שלב סבא וסבתא שלי הוציאו אותי מהמקום הזה כדי שהם יגדלו אותי ולא ימסרו אותי למשפחה אחרת . בגדול סבא וסבתא סיפקו לי הכל מבחינה חומרית אבל כלום מבחינה נפשית , זה דור אחר ... במהלך הילדות שלי גדלתי בבית ספר דתי ובאותה התקופה תמיד היה חלום שחזר על עצמו שאני נופלת מהחלון אבל אני נשארת באוויר ומתחתיי יש תהום שחור ולמעלה שמיים כחולים ואדם עומד על ענן עם שמלה לבנה וזקן לבן וספר תהילים לבן . הייתי קמה מידי פעם עם נוצות ... טוב אגיע לעיניין בכיתה ד׳ עברנו דירה ואני לבית ספר חילוני כל היסודי עשו עליי חרם וצחקו עליי שאני גרה אצל סבא וסבתא , שאני ״יתומה״ ״שאין לי הורים״ היו נהנים להשפיל אותי באכזריות מול כולם בעיקר הבנות , היו ממציאים עליי שמועות שאני ״בהריון״ ושכבתי עם ערבים ואני הילדה הכי שמורה שיש . הייתי בוכה כל לילה וכשהגיע הזמן לעלות לחטיבה זה היה הרגע שהכי שמחתי בעולם ! סוף סוף להתחיל התחלה חדשה במקום חדש שאולי באמת יהיה לי טוב למרות הכל במהלך כך הילדות שלי אח שלי ודוד שלי היו משפילים אותי וקוראים לי בשמות גנאי ״טיפשה״ עד שהתחלתי להאמין שאולי משהו בי באמת לא בסדר .. ביגלל שאמא שלי עשתה הרבה טעויות בחיים שלה המשפחה התייחסה אליי שונה כי אני הבת של... ראיתי שלא משנה מה אנשים לא אוהבים אותי .. בילדות פחדתי מסבתא שלי היא הייתה יכולה להרים עליי יד אם הייתי אומרת משהו לא במקום
בקיצור , עליתי לחטיבה וכבר ביום הראשון התלחששו סביבי והיו מגעילים אליי בגלל השמועות הלא נכונות שרצו עליי בעיר ואני רוצה לתאר איך אני נראת לא כדי להשתחצן רק כדי לגרום לכם להכיר אותי יותר לתאר לכם אני בלונדינית עם עיניים ירוקות אני יפה .. אבל מעבר ליופי חיצוני אני תמיד מסתכלת על האישיות
(שלא תחשבו שאני שטחית)
בחטיבה הרגשתי שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
ומעבר לזה שלא היה לי חברים התאהבתי בילד הכי ״ מקובל ״ בעיר והוא התאהב בי בחזרה .. אבל לא ידעתי שהילד הזה יהרוס אותי .
כל כך הרבה בנות שנאו אותי על זה ואפילו רצו להרביץ לי . אהבתי אותו כל כך . אבל הוא טיפוס נרקסיס (סטוציונר) וגם הדרך היחידה שלי למלא את החלל הריק הזה בלב שלי נהרס . כל עיניין הזוגיות הוסיפה לכאב שלי אף פעם לא הרגשתי טובה בישבילו הוא חתיך , עשיר , כל הבנות רוצות אותו . מעבר למה שיש לו התאהבתי במי שהוא באמת , ההורים שלו זורמים והבית מהמם אני לא אומרת עכשיו כמישהי שמסתכלת ״רק מבחוץ״ אני יודעת בוודאות שהחיים שלו טובים בבית . ואני באה מבית של סבא וסבתא מבוגרים .. משעממים אמנם בביניין מפואר דומה לשלו אבל זה לא אותו דבר כי אותו אף אחד לא אירח .. וכשזה היה הפוך אירחו אותי מושלם .
טוב בקיצור הילד הזה פגע בי ריסק לי את הלב וזה די ארוך כדי שאדבר על מה היה איתו אחריי שנתיים חזרנו לקשר ונהיינו ביחד והלב שלי התרסק שוב .
כל פעם שנפגעתי בחיים שלי זה ריסק לי שוב את הלב גם המשפחה וההשפלות שלהם , גם בחוץ החברים , גם הבדידות ... באיזשהו שלב בחיים שלי עשו לי משהו ממש נורא ברשת. שניסיתי לשים קץ לחיי בעזרת כדורים . אבל ניצלתי מזה... ידעתי שאני לא רוצה למות אבל המציאות הזאת והכל היה לי רע אף אחד לא הקשיב לי , תקעו לי סכינים בגב..
כשהביאו לי עובדת סוציאלית סיפרתי לה מלא דברים שחוויתי היא דיברה איתי על העבר שלי שאפילו לא ידעתי שרוב הדברים שכתבתי עכשיו ושמרתי בבטן הן הסיבה לדיכאון ולכעס שנכנסתי אליו כל פעם מחדש אמנם כתבתי הכל בקצרה ובמצב הנוכחי שלי כרגע אני וסבתא שלי כבר שנתיים לא מסתדרות לא משנה מה ניסיתי... התרחקתי מהסביבה ומחברים כי הבנתי שזו סביבה מאוד לא טובה וביכלל העיר שלי מדורדרת ברמות. אין לי כאן ביטחון כמו שאני אצל אמא. אני לא עושה דברים שאני אוהבת כמו ריקוד כי אני יודעת שגם שם בוודאות בנות יחפשו לריב איתי .
אני שוקלת לעבור סוף שנה לפנימייה אבל מצד שני עד שמצאתי בית ספר שבאמת טוב לי פה וכל המורים אוהבים אותי ואני מצטיינת בלימודים ... מה אני אוותר על כל זה? מסדרים לי מגמת תיאטרון ... החלום שלי ואוותר על זה? ומצד שני הנפש שלי חשובה יותר .. אח שלי ממליץ לי כרגע אני מבקשת ייעוץ לגביי המצב שלי ויש גם את המצב לגביי הבחור שכתבתי עליו ... צריכה להתייעץ דחוף אבל אני עשיתי את ההפרדה בין שניהם כדי שלא אעמיס יותר מידי