שלום שמי יהודה, ואני כותב בעיקר כדי לשתף את מה שעובר עלי
אני בא ממשפחה חרדית (לשעבר) 8 בנים ו2בנות, ואני האחרון.
אותי שלחו למסגרת חסידית, (כמובן רק בנים) זה היה מסגרת עם חוקים נוקשים,
בתוך המסגרת היו גם מורים סדיסטים שנהנו להתעלל בילדים. בגיל 4-8 נאנסתי על ידי המזכיר/חובש של בית הספר (אני זוכר שבאחד הפעמים המנהל נכנס לחדר ושאל למה אני ערום, והוא אמר "הוא נפצע, לכן אני בודק אותו", והמנהל הלך). לא סיפרתי על המקרה להורי, מאחר ו-א) לא לימדו אותנו על מין (וגם לא על עברייני מין) לכן לא ידעתי מה בדיוק קרה לי ב) הורי היו יותר מדי מתוסבכים כדי לעזור לי. לאבא ואמא שלי היה מלא בעיות נפשיות, אבא שלי שבר לאחי את היד, ולי את האף בגיל 7. אחי הגדולים לא עזרו לי, מאחר ורובם גם נאנסו במסגרות לימוד. אז נאלצתי לשרוד לבד את מסגרות הלימוד, כמובן שלא הצלחתי להתרכז בלימודים, ונשרתי ממסגרות הלימוד. מאז ישבתי בחדר שלי (דלת נעולה) בלי חברים, עד שהתגייסתי לצבא. בצבא הצטיינתי מבחינה מקצועית, אבל לא היו לי חברים, ובסופו של דבר ניסיתי לפגוע בעצמי אחרי שנה, ולכן שוחררתי. ומאז אני גר אצל אמא שלי,לא עובד,אני מתבודד בחדר ולא יוצא מהבית, אני מרגיש מת מבפנים, מעולם לא היה לי חברה (להמרות שחיצונית, אני נראה די טוב), אין לי שום חברים, אף אחד לא מתעניין בי (גם לא ההורים והאחים), חסר לי הרבה כלים בסיסים לחיים. אני התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אבל עדיין אני סובל, מרגיש תקוע, עמוק בחשכה, לא יודע איך לצאת מזה. למה העולם כול כך אכזרי ולא פייר?. איך אני יכול להקל על עצמי את הסבל?. עצות?.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות