לא סובלת את ההתנהגות של אבא שלי, לחייך אליו בזיוף?

יש לי בעיה עם אבא שלי שהחריפה עם הזמן. אבא שלי הוא בעל מזג חם נורא, לא אדם חמים ונעים . הוא מתרגז על דברים סתם וכשהוא מתרגז זה נוראי. הוא צועק , מקלל, אומר מה שבא לו בפה , משמיע דברים שסיפרו לו בזמנים טובים, ולעיתים אף מרביץ. כשהוא לא כועס הוא אחלה, אבל כשהוא כועס זה פשוט נוראי . עם השנים זה התחיל לעצבן אותי יותר ויותר ולהעלות לי על העצבים ובעצם להתרחק ממנו. אני שונאת את איך שהוא מתייחס אל אמא שלי , הוא תמיד חוזר מהעבודה ומסתכל על זה שהבית לא מסודר וכל הדברים שאמא שלי לא עשתה, ולא על הדברים שעשתה . ובכל זאת היא בהכל פעם ממהרת להכין לו את הכוס תה שהוא חייב אחרי העבודה. כי אם לא הוא יתלונן גם על זה
או אם הוא ישים תותים במקרר בצורה רופפת וזה נפל ומילא את הרצפה באדום ואמא שלי ניקתה את זה מבלי לומר לו כלום והוא רואה שהיא מנקה ושואל האם זה בגללו היא אומרת לו כן אבל לא נורא הוא ישר יעשה סצנה למה זה לא בגללו ויאשים אותה. למרות שמלכתחילה היא ניקתה בשקט כדי שזה לא יקרה.
לעיתים גם הוא מתעצבן משטויות , הם מדברים על משהו, והוא טועה, אבל הוא לא יודה שהוא טועה, אלא יתחיל להתעצבן לצעוק ולקלל. כך גם כשלא מסכימים איתו ולא עושים מה שהוא חושב לנכון.
כשהוא מקלל הוא אומר דברים נוראיים לאמא שלי. מעלה דברים קשים מהעבר שלה, אנשים שעזבו אותה ודברים שפגעו בה, ואומר שטוב שכך קרה. ומאחל לה רע. רוב הזמן היא לא מחזירה לו כדי שזה לא יחריף, אבל אחכ מאוחר בלילה אני שומעת אותה בוכה, ונשבר לי הלב. הוא אף פעם לא יכול להיות בוויכוח מבלי לקלל ולצעוק שכל הבית רועד. הוא מתייחס כל כך מגעיל שזה הגיע למצב שאני לא יכולה לחייך אליו, לדבר איתו יותר משני מילים כשהוא חוזר מהעבודה. ולעיתים גם בכלל להגיד לו שלום. וזה הקטע ההכי מעצבן, אמא שלי באה להגנתו! היא באה ואומרת לי שהיא יודעת שהוא אוהב אותה ואלה דברים שהוא אומר כשהוא כועס (למרות שהוא אף פעם לא ניסה לשנות את ההתנהגות שלו למענה) , שהוא אבא שלי ואני צריכה להתייחס אליו וקיצר היא רבה איתי וכועסת עליי נורא. הסברתי לה שאין לי פשוט חשק לדבר איתו בכלל אחריי איך שהוא מתנהג אל אנשים ובייחוד אלייה! אבל היא ממשיכה לכעוס ולומר שהוא אבא שלי ומשמיעה לי את זה שאני חייה על חשבונם והוא קונה לי בגדים ואוכל והוא לא פרייאר שלי. זה כל כך מרגיז, כי היחס שלו פשוט משפיל, במצבים שהוא מרביץ לה ואני צריכה לצאת מהחדר ולהגן עלייה ולעמוד מול אבא שלי דבר שפחדתי לעשות עד לפני שנה. והיא עוד רבה איתי על זה. אני מרגישה כלואה בבית של עצמי, מנסה להסביר לשניהם האחד בכלל מתעצבן ולא מוכן להקשיב לחצי משפט שלי (כמובן) והשנייה מגנה עליו. מה אני אמורה לעשות? לחייך אליו בזיוף ? או שזה מוצדק ולא להתייחס אליו כי אין לי שום רצון .