שוקל כבר להתאבד מכל הטלאות והטראומה שחוויתי!

שלום לכולם,
מצטער אם זה יהיה קצת ארוך,אך מבטיח שזה יהיה שווה קריאה.
2017 זו היתה השנה הטובה ביותר בחיי. הכל פשוט זרם חלק וטוב. בריאות נפשית ופיזית, שלוות נפש, שמחה, כסף רב בשפע (מחזור חודשי של $18000)
עסק משגשג שבניתי במו ידיי מ א׳-ת׳, חיי חברה טובים ופשוט היה מושלם מבחינתי.
2018 זה כבר סיפור שונה לגמרי: השנה התחילה בצורה טובה, חשבתי בזמנו שמצאתי סוף סוף את החצי השני שלי, שהכרתי את אהבת חיי,זו שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן.הרגשתי שזה בדיוק החלק האחרון שישלים לי את הפאזל. בסה״כ רציתי לבנות בית כשר ונאמן, זוגיות טובה,אהבה וילדים להמשך. חיים נורמטיבים בסה״כ כמו של אנשים נורמלים מן השורה.הייתי נורא שמח ומאושר מהכל וכולם שמו לב לזה,החיוך לא ירד לי מהפנים.

חיתנו אותנו בצורה מרושלת ולא אפרט יותר מידי חוץ מזה שהתכוונתי לבחון עוד קצת את היחסים בינינו ולהציע קודם אירוסין כמו בדרך המקובלת בימינו.
התגוררתי אז במשך כשבע שנים בקהילה דתית אורתודוקסית והייתי בתשובה במהלך כל השנים האלו.
חבר שעוד היה אחד הטובים שלי בזמנו הפתיע אותי לפני ערב שבת בדירתי הצנועה עם הרב ועם טבעת לא טבעת והפעיל עלינו לחץ פסיכולגי קשה להתחתן עכשיו בטענה עיקרית שזה או עכשיו או שאי אפשר לדעת מה יקרה אם נסרב כרגע,וכאן אסיים לגבי זה.
זמן קצר מאוד לאחר הקידושין,קרו כמה דברים מסוימים שעוררו את צומת ליבי שמשהו כאן אינו כשורה וזו שחשבתי שהיא חציי השני לא בדיוק אישה נאמנה.
מרוב אהבתי אליה, הייתי עיוור ולא חכם מספיק והתחלתי לשאול אותה שאלות מסויימות ומאוד ספציפיות והבהרתי כמובן מאיפה אני מגיע עם השאלות ששאלתי. היא כמובן הכחישה בכל תוקף כל התקופה שבה היינו נשואים כביכול, בנוסף לטענות שלה נגדי שאני פרנואיד,חסר ביטחון ועוד כל מיני תיאורים רפואיים וכיו״ב, רופאה היא ממש לא.ממש ניסיתי להאמין לה,וחשבתי שמשהו בי דפוק,אך כל פעם מחדש נוספו סימנים נוספים גופניים ואפילו רגשיים שלה מולי,וגם כמה פעמים של שינוי גרסאות, כבר כמעט האמנתי שאני אולי טועה בכל אופן, אך לאורך הזמן התברר לי שלא.
לא ישנתי בלילות,הייתי מתעורר כל הזמן מתחושות וכאבים בבטן ובצד שמשהו פהה לא כשר ביני לבין אישתי. לה לא היה ממש איכפת מאיך שהרגשתי ולא ניסתה להוכיח לי שהיא באמת אוהבת כמו שטענה.
כמובן שהתגרשנו באותה השנה בטענה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות בחו״ל, לא שחיכה לה איזה משהו מיוחד בארץ וכמובן טענה עצמית שלה שהחתונה אינה כשרה לדעתה ולא איכפת לה עם מבחינת ה׳ זה כשר, (ברור לי שהיו לה סיבות אישיות שרק היא ידעה אותם ואוליי גם אלה שהיתה איתם. אפשר לפרט הרבה יותר אך איני רוצה להאריך בזה.
באותה השנה עברתי 3 תאונות דרכים (יש לי נסיון של מעל 20 שנה על הכביש וממוצע של 100 מייל ליום נהיגה במהלך השנים האחרונות).
רכב עבודה שלי שנגנב במהלך יום עבודה והגנב הספיק גם לעשות איתו תאונה שגרמה לי להפסדים של הבאת הרכב מהגרירה של המשטה וזה היה במרחק 3 שעוצ נסיעה ממני, תיקון של הרכב כמובן.
עסק שהתחיל לקרוס בצורה דרסטית, כרטיסי אשראי רבים שהיו לי שתפחו,וחובות של אלפי דולרים לגופים ממשלתיים וכיו״ב, וכמובן כסף רב שחסכתי שנגמר במהלך השנה מכל הנזקים (בסביבות $75000)
תקיפה פיזית חריפה בהפתעה של החבר ה״טוב״ (זה המוזכר הנ״ל שבא ועזר לרב לחתן אותנו, בצורה כה עניה ומבזה אם אפשר לקרוא לזה כך).
תקיפה ביום שבת שבעקבותיה הייתי שוטט דם והובהלתי לבית החולים באמבולנס, שם כבר נתנו לי איזה שתי חיסונים, סיטי, מעל 10 זריקות הרדמה במצח, שבעה תפרים צלקת נפשית וחיצונית שנותרה לי בפנים. לא מנסה להעיד על עצמי אך היני אדם בעל מראה נאה פלוס וזה מבאס לראות את הצלקת הזו מול המראה כל פעם,פשוט מחזיר אותי לשם.
חברים שזרקו מילים ונתנו עצות אחיטופל בדיעבד, שהתברר שגם הם בגדו בי,איתה,זו שהיתה אישתי בזמנו.
אפילו את החברה שבניתי במו ידיי יום ולילה מכרתי בפרוטות כי גם שם ניצלו את מצבי החלש בזמנו.

לא יכולתי יותר להישאר לגור שם, הכל כבר בא לי מקולקל מהנוף באיזור,בשכונה ובטח ובטח שאנשים מסויימים שלא יכולתי לראות עוד ( אלה שכביכול היו ״החברה הטובים״ שלי), שבכל רגע שרק ביקשו או נזקקו לעזרה הייתי בשבילם,ביתי היה פתוח בשבילם בכל שעה ביממה והכל היה באהבה מבחינתי.
לא האמנתי שככה חברים יכולים לעשות,לבגוד ואתם מבינים למה אני מתכוון פה.

עברתי למקום חם עם שמש וים מקום שאוליי אתרפא בו ואחדש את האנרגיות שלי. קצת שלווה עם עצמי בים עשתה לי טוב לנפש ולגוף ואף ריפאה במקצת.
אך הנזקים שנוצרו לי מהשנה שחלפה,(כלכליים ונפשיים)
המשיכו להעיק בעיקר עם כל העבודה הקשה שאני עובד בשביל לכסות את כל הנזקים האלו ואיני מצליח בכלל להכניס את היומית.
כמובן שבעקבות האירועים הנ״ל מחקתי כמה אנשים מחיי שעד אז נחשבו חבריי הטובים ובחו״ל שאין משפחה החברים הם המשפחה כביכול החברים שאף הם הצהירו שהם המשפחה, אבל משפחה זה קשר דם בלבד ובמשפחה לא בוגדים.
מרגיש כבר חסר חשק להכל, אנרגיות ירודות, בדידות עצומה ובכלל אין לי כבר חשק לחיים מהסוג הזה יותר.
אני אדם חזק שאינו נשבר בקלות אבל באמת שזה כבר טו-מאץ ויותר מידיי עומס על כתפיי, איני מוצא את הכוחות כרגע ואין לי אף אחד שמבין אותי באמת.
נמאס לי כבר לברוח מעצמי ומהכל, פשוט בא לי ללחוץ על דוושת הגז ברכב ולעוף מהגשר (וכאן יש הרבה גשרים של תנועה),במהירות של 150 מייל לשעה שזה בערך 200 קמ״ש כדי שלא אשרוד בכלל.
פשוט נמאס לי מהכל!!! בא לי פשוט כבר למות אם זה החיים שאני צריך להתמודד איתם, כי צלקות נפשיית ישארו לי מזה כל החיים, כבר אין לי אמון באנשים יותר ובטח שלא בחברים.
מרגיש שלא נשאר לי כלום יותר,והזמן שלי קצוב פה.
אם לא הייתי רוצה לצער את אימי ואבי כבר הייתי לא פה היום.