נשואים מזה חודשיים וחצי כבר בדרך לגירושים.. מה לעשות?

שלום חברים יקרים, אשמח לשתף אותכם בסיפורי ולשמוע לעצתכם

לפני כשלוש שנים במקום לא צפוי הכרתי בחורה דתיה (אני חילוני)
מהיום הראשון התחברנו וממש היה קליק מה שנקרא.
עברנו שלוש שנים ביחד ולקראת השנה השלישית החלטנו שהגיע הזמן להתחתן
אני חייב לציין שהיא קצת לחצה עלי (דתיה בשנות ה 20 המאוחרות)
אני קצת חששתי אבל בסופו של דבר הסכמתי.
הלכתי קניתי טבעת יפה, הצעת נישואים בים, היא בכתה הכל היה מושלם.

חודשיים לפני החתונה התחילו וויכוחים בינינו, ריבים עד ממש, הם נמשכו ללא סוף, ללא ערף ברמה כזו שכבר פעם אחת פשוט אמרנו אחד לשני מספיק וכל אחד הלך לביתו לאיזה שבוע ואחרי זה שוב חזרנו.
כל הסימנים היו למול עיני, לבטל אבל עם כל האופורציה של החתונה והלחץ הייתי בטוח שזה יעבור ושאחרי החתונה יהיה יותר טוב.


התחתנו (ביום של החתונה, באולם עצמו אפילו רבנו קצת).
חוץ מזה הכל היה מושלם ויצאנו לדרך.

עברנו לגור אצל ההורים שלי, ההורים שלי ממוסדים חילוניים מהעדה האשכנזית.
היא דתייה, הורים גרושים מהעדה המזרחית.

גרנו תקופה מסויימת אצל ההורים שלי כמו שכבר ציינו, חודש ימים.
על מנת שנוכל למצוא דירה נורמלית לשכור.

החודש הזה היה פשוט סיוט, ריבים, וויכוחים מה לא היה חסר אפילו קללות קטנות...
השיא היה שיום אחד יצאנו לבילוי, בבילוי עצמו רבנו וחזרנו לבית הורי, היא זרקה אותי מהחדר שלושה ימים ישנתי בסלון ולאימי היא אמרה שהיא רוצה ללמד אותי שיעור.

עברנו לגור ביחד, גם שם היו לנו בעיות, היא עובדת ולומדת בחורה לא עצלנית, גם אני עובד, מנהל בחברה מסויימת. היו ימים שלא היינו מתראים, לילות רצופים שלא היינו ישנים ביחד.

לי אישית היה מאוד קשה עם זה, היה לי קשה כי לא היה לנו זמן איכות ביחד, היא דתיה שומרת שבת, גם בשבת עצמה היו לנו ויכוחים.
תמיד אמרתי לה שכשנגור ביחד אכבד את השבת שלך, יהיה לי חדר ששם אוכל לעשות מה שאני רוצה. בדירתנו השכורה היה חדר שכזה אבל כרגע הייתה רק טלוויזיה אחת בסלון ובכל פעם שרציתי לראות היא הייתה צריכה ללכת למיטה (מילא היא הייתה קוראת שם ספר ולא עושה מעבר לזה) לא ראיתי שום דבר פסול למרות שבדיעבד הייתי יכול להיות יותר איתה בשבת ולהקדיש לה זמן אבל אני בחור היפרקטיבי קצת, אני צריך את הטלוויזיה שלי, את המחשב שלי. איני יכול לשבת בחוסר מאס והיא מצד שני לא יכולה פשוט לשבת לידי. וכך היה נוצר מצב, שבאמצע שבוע מחוסר זמן וגם בסוף שבוע פשוט לא היינו ביחד. לי זה מאוד הפריע, עד כדי שהייתי חוזר מהעבודה והייתי מאוד מתעצבן על זה שלפעמים היה בלאגן בבית וחוסר סדר (היא הייתה קצת מבולגנת ואני מאוד פדנט לגבי הסדר בבית) וזה הגיע בעיקר בגלל שפשוט רציתי לסיים הכל כמה שיותר מהר ושיהיה לנו זמן ביחד וכמובן גם זה לא עזר, היה לנו אולי חצי שעה ביחד, לא היה כמעט תקשורת וכל אחד הלך למיטתו לישון.
היו מקרים שפשוט הייתי חוטף לה את הטלפון רץ למיטה ולא רוצה להחזיר לה ואומר לה אישתי תיהיה איתי במיטה בשביל שיהיה לנו קצת זמן ביחד, והיא על זה הייתה אומרת שהיא שונאת אותי ושאחזיר לה את הטלפון


חשוב לי לציין שהיו ריבים בבית, ריבים שלנו כמו שיש להרבה זוגות בהתחלה אני מאמין כמה קללות נזרקו ושנינו אנשים מאוד לא פשרנים וכל אחד הרגיש צורך להחזיר אחד לשני.

ובכל זאת, שום דבר לא הכין אותי למה שצפוי היה להתרחש

יום שבת, חמישה ימים לפני המקרה, אחי האוטיסט הגיע אלינו הביתה, היינו באמצע ארוחת שבת, מתמימותו הוא הדליק טלוויזיה, היא התחילה לצרוח עלי ולצעוק מדוע הטלוויזיה פתוחה, ברחה בריצה לחדר, אמרתי לה שמה אני יכול לעשות הוא ילד אוטיסט תתחשבי בו, מבטיח שכשיתחמם הבשר אני אבקש ממנו לסגור אותה.

יום ראשון, יום שני היו מלווים בריבים, במהלכם היא ביקשה שנלך לטיפול זוגי (חשוב לציין שמידי פעם הייתי חוזר הביתה הייתי שותה איזה כוסית קטנה של וויסקי כי הייתי אוהב אחרי יום עבודה ארוך. והיא הייתה אומרת לי אל תשתה זה עושה אותך עצבני)
לגבי הטיפול זוגי אמרתי לה שמצבנו לא קל כרגע, היא לומדת וחיה על חצי משכורת, היא נכנסה לחיי הנישואים בחובות של קרוב ל 20 אלף שקל, אני התחלתי עבודת ניהול חדשה ועוד המשכורת הראשונה של חודש שלם עוד לא נכנסה לי, אמרתי לה, כשמצבנו יהיה טוב יותר נלך.

חשוב לציין שבאותו שבוע היא בכלל לא רצתה לישון איתי כבר, היא ישנה בסלון ואני בחדר, ביקשתי ממנה כמה פעמים לבוא למיטה והיא לא רצתה.

ביום רביעי היא לא רצתה שאגע בה בכלל, ביקשתי ממנה לבוא לשבת לידי שנדבר מה עובר והיא לא רצתה לא שאגע בה ולא שאתקרב אליה וזה פשוט כאב לי ששוב אחרי יום עבודה במקום להיות ביחד אנחנו רבים ופשוט התפרצתי זרקתי איזה קללה הלכתי למיטה.

כשקמתי לסלון לשתות מים היא התבוננה עלי כאילו בזעם, כאילו זאת כבר לא האישה שהכרתי, כאילו משהו רע מאוד עובר עליה.

יש לציין שאישתי, היא אישה מאוד היסטרית. הייתה בטיפולים פסיכולוגים כאלה ואחרים מטראומות כאלה ואחרות שלא ממש עזרו וכמו שכבר ציינתי היא מאוד היסטרית, ריב שלי היה נראה נורמטיבי היא לקחה אותו צעד אחד רחוק יותר בכל פעם.
הייתה שבת אחת שהיינו בבית היא עיצבנה אותי זרקתי שקית שקניתי של מלפפונים על הריצפה, היא התקשרה בבכי לאבא שלי בשבת שהיא דתייה שיבוא יציל אותה שהיא חוששת לחיה, אבא שלי בא בריצה ראה שלא קרה שום דבר , היא אמרה לו שאם לא הוא .. היא הייתה קוראת למשטרה כי אהבה אותו.

יש לציין בכל הזמן הזה שחיינו ביחד ההורים שלי עזרו לנו בהכל, אבא שלי ואני עבדנו בבית השכור ושיפצנו אותו ועשינו ממנו הרמון שבחיים לא היה לה, כל זה בזמן שהמשפחה שלה בקושי שמרה איתה על קשר, אמה לא הגיע לבית חודשיים שלמים למרות שגרנו שני מטר ממנה.

אחרי אותו יום רביעי, הגיע יום חמישי, הלכתי לעבודה, סיימתי לעבוד חזרתי הביתה וקיבלתי שיחת טלפון מהמשטרה.

אישתי הגישה נגדי תלונה בבית המשפט ואני בצו הרחקה יוצא מהבית לשבוע וחוזר להורי.

כמובן כולי בהלם בשוק, אף פעם לא הייתי מעורב אי פעם באיזו תקרית שכזו ופתאום זה קורה לי, אני יודע שלא היה הכי טוב בינינו והיו בעיות, אני יודע ששמעתי על מקרים שמוציאים בצו בית משפט בכתבות ובחדשות ולמה לי זה קורה מה עשיתי?

בפרוטוקול היה רשום שאני פגעתי בה פיזית, פגעתי בה מילולית .. ללא שום התייחסות כמובן לאיפה היא לא הייתה בסדר בסיפור, היה רשום שהיא אמרה שהיא חוששת לחייה, ואת האלימות המילולית היא תיארה כפליקים בתחת (כנראה מאהבה), כהצמדה לארון (כנראה שניסיתי להרגיע אותה בזמן ויכוח כשהיא ניסתה לשרוט אותי) ואיזה יום שכבר סיפרתי לכם שבגללו סגרה אותי שלוש ימים מחוץ לחדר שהיא אמרה שצבטתי אותה, שחיבקתי אותה חזק והיא אמרה שכואב לה והיא שרטה אותי על זה .. בקיצור דברים כאלה ...העיפו אותי מהבית כולי בהלם בשוק .. הפכתי בן רגע לבעל מכה לבעל אלים למנודה

בבית משפט נקבע ליום חמישי, היינו בבית משפט באנו שנינו מצוידים בעורכי דין.
אני דרשתי למרות שהיא העיפה אותי בבושת פנים מהבית שאני בניתי, שאני ואבא שלי עבדנו עליו כל כך קשה, שההורים שלה לא תרמו כלום בשבילו והכל בא מאיתנו והמשפחה שלי ... דרשתי שלום בית .. לא יודע למה, אולי אמרתי לעצמי שחודשיים וחצי זה כלום זמן וצריך לנסות לטפל ולהציל את הזוגיות.

היא התחילה לפרפר בבית המשפט מול השופט אמרה שהיא חוששת לחייה ושהיא לא רוצה שאני אתקרב אליה (שאגב אחרי זה אותו בכי נמחק כאילו כלום) .. אמרנו כל אחד מה שהיה לו לומר לשופט. השופט רמז לשנינו ששנינו לא בסדר שנינו צריכים טיפול ושנינו יש לנו שביב של אלימות כזו או אחרת במערכת .. אי הסכמתי להכל, לטפל בהכל .. היא לעומת זאת הייתה בשלה וכל מה שהוא ביקש ממנה היא לא רצתה.

פסק דין היה שאנחנו מורחקים אחד מהשני לעוד שלושה חודשים, רק שהיא יוצאת מהדירה ואני נכנס לדירה במקומה, השופט היה ממש לטובתי, הרחיק אותה לשלושה חודשים ככה שכנראה בחיים יותר לא נדבר ולא נראה אחד את השני...


ואני נותרתי למרות הניצחון במשפט .. בהלם .. לא מבין איך זה קרה לי .. יודע שהיו ריבים ושנינו לא היינו בסדר ...אבל בהלם איך זה הגיע למצב כזה, איך היא הלכה ככה לבית משפט ועוד אחר כך ניסתה להוציא אותי מהבית שלי שבניתי אני עם הורי ולחיות שם כמו מלכה, עם דברים שבחיים לא היו לה קודם ... ולזרוק אותי ואת כל משפחתי לפח.