שלום, אני קופאית ברשת מזון מאד גדולה בארץ, ואתמול קרה לי משהו יוצא דופן.
החלפתי מישהי לסיגריה והעברתי לבחורה את המוצרים, בסוף הקנייה היא נתנה לי צ'ק, שאלתי אותה למתי והיא כנראה לא שמעה אותי טוב והבנתי את זה רק בדיעבד, אז עשיתי לה לאותו יום, ואז היא אמרה לי "את יודעת שזה לשבוע הבא", אמרתי לה שאני אקרא לאחראי שיטפל בזה ושיעשה שיחזור חשבון. הוא הגיע ותוך כדי שהוא מטפל בחשבון של הבחורה, אנשים מאחורה התחילו לזרוק משפטים "נו כמה זמן", "לא הגיוני שאני מחכה פה בתור הרבה זמן אנשים בקופות אחרות כבר התקדמו!!" ואז הם כבר התחילו ממש לצעוק ולהתעצבן, והכל נפל עליי, והרגשתי מותקפת מכל הכיוונים כי כולם רק צועקים עליי. פתאום בפרץ רגשות שהצתבר, אחרי שסתמתי את את הפה ושתקתי, צעקתי בחזרה חזק "אז לכו לקופה אחרת! דיי לזיין את השכל" אחר-כך פשוט קמתי מהקופה בסערה ואמרתי "אני לא יכולה שצועקים עליי ככה" ופשוט נכנסתי לחדר ובכיתי כי כבר לא יכולתי.
אני כבר חצי שנה קופאית. ובחיים. אבל בחיים לא צעקתי ככה על לקוחות. אחרי כמה זמן בקופה את כבר רוכשת נסיון ויודעת להתנהל מול לקוחות. קורה שלקוחות מתעצבנים וצועקים, אבל אני לא לוקחת ללב. תמיד שותקת. תמיד. ואפילו אדישה מהרגל. אבל מה שקרה לי אמש היה איבוד שליטה מטורף של עצמי במיוחד עצם העובדה שקיללתי כי אני לא אחת וולגרית שמקללת ואני יודעת לשמור על פאסון. מחד, אני מאד מבינה את אותם אנשים והם צודקים, זה באמת בלתי-נסבל לחכות בקופה כל כך הרבה זמן, וכשאני שמה את עצמי במקומם זה באמת מעצבן ומרגיז. אך מאידך כשהשכל נופל עליי וכולם צועקים עליי ומתקיפים אותי ללא רסן, אז לא הצלחתי לשתוק כי כבר התחלתי להכניס את הרגש שלי לתוך העניין ונפגעתי.
אחרי כל הסיפור הזה רעדתי, ולא הבנתי מה קורה לי פתאום נהייתה לי פוביה מאנשים. רציתי לברוח מהסופר ברמה כזאת. השאלה שלי היא כזאת - איך לא לאבד שליטה מול לקוחות גם אחרי וותק ארוך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות