מתגייסת עוד חודש, שוקלת לסרב פינוי על מנת לשנות שיבוץ, סיכויים להצלחה והשלכות?

נאבקתי בשביל להתגייס לצבא, הם לא רצו אותי. יש לי שלל בעיות רפואיות שגרמו לפרופיל 45 רפואי ולצערי הייתה תקופה (שעברה ונגמרה לגמרי) שבגללה קיבלתי פרופיל נפשי. מראש דחיתי גיוס, כי אמרו לי שבגלל הסיטואציה שקרתה לי בעבר לא יגייסו אותי. כשהגעתי חצי שנה אחרי, הקבנית דחתה אותי עוד פעם לחצי שנה, לטעמי ללא הצדקה(אבל אין לי הסמכה בעניין). כל פעם הבאתי עוד ועוד מסמכים שמראים על השיפור במצבי ועל התפקוד שלי בחיי היום-יום שגבוה יותר גם מאנשים רגילים במיוחד בהתחשב בבעיות הרפואיות שלי.
אחרי מלחמות עם שני הצדדים קיבלתי 45 רפואי ו-45 נפשי עם סעיפים. אני מנסה להיפטר מהסעיפים של הנפשי בכל מאודי. אני נלחמתי לשרת בצה"ל, אני נלחמת כדי לתרום. במהלך כל הדחיות של הגיוס עבדתי בעבודה שבה כולם אחרי צבא כבר מעל לחצי שנה, כבר רצו לקדם אותי למנהלת שם אבל בגלל הגיוס הקרוב ברור שלא, אפילו בתפקיד שלי כרגע אני עובדת מצטיינת. אני בחורה עם ראש גדול וכל כך חשוב לי לעשות משהו טוב! סוף סוף שלחו אותי לקצינת מיון, הצלחתי לשכנע אותה ואפילו רצתה לעזור לי. היא הבטיחה שתשתדל להשיג לי לפחות שני מיונים שרציתי. עקב הסעיפים שעד היום אני לא באמת יודעת מה הם (כי אני חייבת לחתום ויתור על סודיות רפואית ולא רוצה שכל אחד עם נגישות למידע שלי בצה"ל יראה הכל) אמרו שאסור לי לצאת לקורס ולכן אפילו לא יכולה לגשת למיון לתפקיד שבעתיד יהיה בו קורס.
לבסוף קיבלתי תפקיד שנאמר לי שלא אוכל להתקדם בו ושכולם מבסוטים לקבל אותו בשביל יומיות ולא לעשות כלום כל היום, אמור להיות משעמם והרבה זמן פנוי.
אני שוקלת לסרב פינוי בבקום כדי לקבל תפקיד משמעותי שאוכל לתרום ולהתקדם בו, רוצה לעשות שינוי, אכפת לי מהעולם, מישראל ומצה"ל. רציתי תפקיד של לעזור לחיילים אחרים או לשפר את פני צה"ל, משהו בהנהלה או עם סמכות. החלום שלי זה לעבוד בתפקידים הדימיוניים שעלו לי שהם: פיקוח ניהול וייעול תהליכים פנימיים בצה"ל או ראש איכות הסביבה בצה"ל. ברור לי שכנראה תפקידים כאלה לא קיימים וחבל שכך, אבל בדיוק על סוג שינוי כזה אני מדברת. שלחתי מיילים לצה"ל וכל מסמך חדש שהבאתי לא ממש הזיז להם. הבאתי מסמכים שאני אפילו לא צריכה טיפול פסיכולוגי ואו פסיכיאטרי. הרופאה היחידה שאני בקשר איתה זו רופאת משפחה וזה רק לתרופות נגד כאבים... הפסיכולוגית שהייתי איתה בזמנו, המליצה לגייס אותי. כל מי שמכיר אותי יודע שנועדתי לשירות גדול ולתפקיד גדול. הבוסית שלי כל היום "בוכה" לי שאני עוזבת, גם כי אני עושה את כל העבודה שם, אני מניחה.
אני יודעת שלסירוב פינוי יש השלכות, כל מה שאני רוצה זה להשיג פגישה עם קב"ן או משם להגיע לועדה נפשית כלשהי כדי לערער. אני כמעט בטוחה שאם יתנו לי הזדמנות לדבר עם מישהו בעל סמכות בעניין אני אביא דוגמאות ואצליח לשכנע.
השאלה היא האם יש סיכוי להגיע לדיבור עם מישהו בעל סמכות (לא קצין מיון -כי הם לא יכולים לבטל את הסעיפים אלא פסיכיאטר/קב"ן) דרך סירוב פינוי? גם אם רק אגיע לקצין מיון, אולי כן יוצע לי תפקיד יותר טוב בעל אופן ניהולי ואפשרות לסמכות גבוהה?
האם אפגוש מישהו בכלל לפני שישימו אותי במעצר?
האם שווה בכלל לשים את עצמי בסיכון כזה או לקחת את התפקיד הפחות משמעותי ובמקביל אני יכולה ללמוד לתואר (יש הרבה זמן פנוי בתפקיד...). חשבתי לעשות תואר במקביל לצה"ל באוניברסיטה הפתוחה, אני מסוגלת לעשות את זה מבחינה לימודית ולא מדברת על תואר קשה מידי.
ברור לי שהצבא לא עושה מה שאנחנו רוצים אבל אני כל כך רואה מקום לשיפור במקום הזה וכל כך רוצה לתרום! שוקלת אפילו לצאת לקצונה, כבר קראתי על מסלולי קצונה לאנשים עם בעיות רפואיות פיזיות וכל מיני פטורים כאלה ואחרים... תכלס יכולתי בכלל לא לשרת והרבה לא מבינים אותי ובעבודה מנסים לשכנע אותי להישאר ולהתקדם במקום להתגייס. עוד לא קרה לי שנאבקתי חזק על משהו ולא הצלחתי ולצערי נאבקתי הרבה בחיי. אני מאמינה שאני יכולה להצליח, רוצה לדעת מה ההשלכות. אולי מישהו פה סירב פינוי ויש טיפים? אולי עדיף לקבל את התפקיד ולנסות בהמשך לשנות תפקיד למרות שאצטרך לעבור קורס של חודש לתפקיד שלי לפני שבכלל אוכל לבקש לעבור לפי מה שהבנתי. מה ממליצים? תודה וסליחה על כללללל הפירוט הארוך.