ביחד 4 חודשים, מסתדרים מצויין. הוא מותק של בחור, מביא המון מעצמו, אני תמיד צובטת לו את הלחיים כי הוא מאמי.
אף פעם לא היתה לו בעיה שאני הדומיננטית בקשר, בסקס הוא גומר יותר חזק כשאני מפליקה לו בתחת וקוראת לו זונה שלי, גם כשהוא מעליי ודופק אותי חזק.
אתמול לקחתי צעד קדימה והוצאתי את הדילדו שישתמש בו על עצמו. כבר קרה שהשתמשנו בו וגם מזה הוא נהנה אבל הפעם רציתי שיעשה זאת לבדו מולי. בהתחלה סירב, החל להתמקח "אולי את קצת ואני אמשיך אולי ככה אולי שמה"...כשהבין שרצוני הוא כזה ולא אחר, הסכים בהתרגשות. תוך שניה ירד על הברכיים והתחיל, ביקש שאקלל אותו קצת וגמר חזק.
מאוד שמחתי בשבילו, אני תמיד רואה כמה זה עושה אותו מאושר להתמסר לצד הזה שבו.
בשיחות על הכר הוא שיתף שכל הגברים כאלה, אבל קשה להם להודות בכך.
נכון שמאמי שלי הוא גבר אדיר אל מול כל העולם, גבר חסון בעל קול עמוק וחזות בולטת, ולבד איתי הוא מייבב בהנאה. לא פעם אמר ש*כל גבר* יכנע ליצר האמיתי שלו אבל רק בתנאי שהאישה טובה, אז ירגיש בטוח. הסכמתי איתו.
השאלה שלי היא איך אתם הגברים מתמודדים עם התסכול עד שאתם מוצאים את האחת הנכונה להיות חופשיים איתה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות