לפעמים אני מסתכלת במראה וגם כשאני סתם מעופפת בבית ספר אני חושבת על כמה לא יפה אני. אני מסתכלת על האף הגדול, על השיער שלא מסתדר, על הבטן היחסית גדולה, על הבגדים הלא מחמיאים ועל כמעט הכל וחושבת על כמה הכל אצלי מכוער. בחיים לא היה לי חבר או משהו שקרוב לזה וזה מובן לי למה, אני פשוט גוש של כיעור שאף אחד לא יאהב.
בגלל כל הדברים האלה אני מאוד חסרת ביטחון כמו שאפשר להבין, מה שגורם לי להסתגר בבית שלי, במיטה הבטוחה שלי. כך שגם חברות טובות אין לי ממש, אין לי קשרים חברתיים בכלל. אני לא מצליחה ליצור כאלה מה שגורם לי רק לחשוב על העתיד, אחרי הבית ספר- איך אוכל ליצור קשר עם אנשים אחרים ולהכיר גברים?
אז לא מספיק שאני לא אוכל ליצור קשר אמיתי עם בנים בעתיד, גם עם אלה שאצליח אני לא איהיה איתם בקשר רומנטי.
אני תמיד אומרת לעצמי שאני אשאר לבד בלי זוגיות אחת עד גיל 25 עד שאיזה מישהו בין 30 פשוט יתפשר עליי כי הוא רוצה ילדים.
אני יודעת שכל המגילה הזאת ארוכה מידי ומסורבלת , אין לי פה באמת שאלה, אני רק רציתי לפרוק את המחשבות הרעות שלי ואני מקווה שמישהו יצליח לעזור לי.
* הוספתי סרטון שאיכשהו אני מתחברת אליו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות