אני מרגיש בודד, אבל יותר גרוע מזה, אני מרגיש שונה. איך להתמודד?

היי לכולם, נתחיל בזה ככה, אני שונה, לא כמו כל אחד אחר, אל פניו זה נראה כאילו אני נורמלי, אבל מבפנים, אני לא.
אז אני תומר, בן 15 ואני מרגיש רע ועצוב, תבינו, אני למדתי במשך תקופה יחסית גדולה, מכיתה ז'-ט' אם החברים הטובים ביותר שלי, והרגשתי מעולה, ובתור אחד שסבל מבדידות גדולה מאוד ביסודי, כמו שגרמה לי ללמוד את כל מערכת השמש בכיתה ה', ולשנן את כל מפת העולם בכיתה ו' כל זה, כתוצאה מבדידות... אבל אחת כזו שהבאתי על עצמי בלבד. הילדים ביסודי רצו להיות איתי, רצו את חברתי, אבל אני לא ראיתי את זה ככה, המוח שלי פעל שונה ועד היום פועל שונה, אני לא מצליח לפענח מצבים חברתיים כמו שצריך לפעמים, לא יודע ממש מה לעשות ופשוט נמנע. אז לאחר היסודי, הבטחתי לעצמי ולהוריי שאנסה ליצור יותר קשרים חברתיים, ושאפגוש עוד אנשים, ובתחילת החטיבה, פגשתי את חבריי הטובים ביותר לחיים, אלו שעד היום מייצבים אותי, ועוזרים לי להתמודד, אבל זה כי אני עשיתי את הצעד, נידשתי ודיברתי וזה עבד. אבל אז, כמו כל מתבגר, התחלתי לקבל אקנה, אבל ברמה לא סבירה, שהתגברה לכמות לא בסירה שהלחיצה חלק מהרופאים אפילו, וזה גרם לי לראשונה להרגיש באמת מה זה להיות "שונה", מסתכל על כולם ולשנייה חשבתי שאני כמוהם, אבל זו טעות, אני שונה, אני לא כמו כולם, אני אחר, אני לא נראה כמוהם בכלל. הגעתי לכיתה ח' ועוד היו לי החברים שלי, והפצעים שלי התחילו להיעלם, אבל הנזק כבר עשה את שלו, הייתי חייב להתחיל לקחת תרופה שתרגיע ותפקס אותי על המציאות, ואני מצליח להתמודד כרגע, אבל עכשיו זה שוב חזר, ההרשה שלי הניתוק והשוני, ההבנה שהמוח שלי פועל בצורה שונה משל אחרים, התגובות הלא צפיויות והלא רציונליות שלי, כנראה בגלל שהפרידו אותנו בכיתות ונשארתי רק אם חבר אחד, אני מרגיש בודד ושונה, אז עוד טיפונת עליי... אני גיימר מקצועי, משתתף בטורנירים, ותלמיד מצטיין (94.6 ממוצע נוכחי), לומד מדעי המחשב ונמצע באליפות הארץ בתכנות מחשב, תחרות "skilz" של משרד החינוך, ועוד... אני מקווה שאנשים יוכלו להבין אותי ואולי אפילו אנשים בגילי שיוכלו להזדהות איתי... תודה :) אני גם מצרף שיר שאני אוהב לשמוע כשאני מרגיש רע ומדוכדך (הוא ביפנית)