חבר שלי נפרד ממני והתחרט, מה לעשות?

שלום לכולם, אני יודעת שזה ממש ארוך אבל באמת הייתי חייבת לשפוך את הלב. אשמח לעזרה!!!
אני וחבר שלי מנהלים זוגיות כבר שלושה חודשים, אבל אני והוא מכירים כבר 14 שנים ובחברות טובה כבר 9 שנים. החלטנו לקחת את זה הלאה ולהתקדם לזוגיות בגלל רגשות שהיו לנו במשך המון זמן.
עכשיו,
חבר שלי הוא טיפוס עצלן קצת, שלא אוהב להתמודד עם שום קושי, ואם לא בא לו להתמודד אז הוא פשוט לא עושה את זה. למשל בתיכון החליט שלא זורם לו להשקיע בלימודים, אז הסתפק בלעבור בציונים מנימליסטיים ויחידות מנימליסטיות כי היה מעדיף לא לשבת וללמוד אלא לשבת במחששה ולעשות שטויות.
(תוך כדי אמר שהוא כן רוצה ללמוד אבל תמיד חיפש תירוצים ללמה לא ואף פעם לא ניסה). ככה כל הזמן, בכל שלב בחיים. לא מזמן הוא התגייס לצבא, לפני כ4 חודשים והוא התגייס יחסית מאוחר.
אני כבר אחרי שנת שירות, בעוד חצי שנה בערך מתכננת להתחיל ללמוד תואר, שנינו מבחינת התקדמות במקום אחר.
היה ברור לשנינו שאנחנו מתכננים להכנס לזוגיות רצינית.
עכשיו, איך שנכנס לצבא הוא פתאום החליט שלא טוב לו שם, הגיע למסקנה שבזבז את הזמן שלו, שהוא פתאום רוצה ללמוד ולשפר בגרויות והוא אמר שהוא למד את הלקח. אבל לדעתי זאת שטות, שברגע שיצא מהצבא הוא לא יפתח אפילו ספר ותמיד יפחד מעבודה קשה ויחפש תירוצים.
בזוגיות הזאת עשיתי בשביל שנינו הכל, לימדתי אותו, פינקתי אותו, הייתי נוסעת אליו שלא יטרח אחרי הצבא, קונה לו דברים טעימים שינשנש במהלך השירות וכותבת לו מכתבים מחזקים. ואני לא אשקר, הייתה לי תקופה קשה. במהלך הקשר הוא הביא לי יציאות שהוא לא בנוי לזוגיות, הוא הביא לי תחושה של חוסר ביטחון, עד שבשלב מסויים דיברתי איתו על כל מה שמפריע לי, על היציאות האלה, הוא גם לא היה מראה לי אהבה ושוב, היה עושה מה שבא לו והיה שוכח שזוגיות זה שניים.
אחרי שדיברתי איתו על זה והראתי לו את החומרה בעניין, הוא באמת עשה שינוי והרגשתי שאנחנו מתאהבים יותר ויותר ומתקרבים. אבל יום בהיר אחד,
אחרי שבפעם הראשונה סגר שבת ולא התראנו שבועיים,
קבענו להפגש (תמיד אחת לשבוע או במקרה הזה לשבועיים לפי איך שהמסגרת הצבאית שלו שמאפשרת), והוא פשוט בא והנחית מעלי את הבשורה שהוא נפרד ממני כי קשה לו לנסוע עד אלי והוא אמר לי ״לאורך כל הקשר אמרתי לך שאני לא בנוי לזוגיות״.
אמרתי לו שיחשוב טוב ושלא תהיה הזדמנות שניה. והוא אמר שהוא יודע.
היום (אחרי כמה ימים) הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה שנפגש בסוף השבוע ונדבר ושהוא רוצה שנחזור. אמרתי לו שמעדיפה שלא להפגש ושאל אם אני מוותרת כל כך מהר. אמרתי לו שהוא ויתר ואני לא הולכת להתחנן אחרי שהתעקשתי עליו שלושה חודשים. האמת הוא אפילו רבע לא נתן לי ממה שהבאתי לו וגם לא דרשתי כי ידעתי שהוא מנסה והוא לא יודע מה זה זוגיות רצינית ובכללי שלא פשוט לו בצבא, הוא לא רגיל לחוקים, הוא רגיל לעשות מה שמתאים לו.
יחד עם כל הדברים השליליים האלה,
אני חןשבת על לא לוותר עליו כי הוא באמת תמיד היה שם בשבילי, גם כשהייתי הכי לבד,
אני יודעת שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו,
ובתקופה האחרונה באמת באמת היה לנו טוב והוא אפילו היה קצת רומנטי.
אבל אחרי הפרידה הזאת הוא נורא גרם לי להרגיש שאני נטל, כשאמרתי לו את זה גם הוא לא הכחיש.
אני מפחדת שאם אחזור אליו הוא יחליט שוב להפרד ויפגע בי, ואז ארגיש מטומטמת שנתתי לזה צ׳אנס.
מה לעשות? מגיע לי מישהו יותר טוב?