אני לא יכולה יותר, נמאס לי!
יש לי בעיה חמור-אני פוחדת מעבודה.
בחיים לא עבדתי בצורה רצינית. סיימתי תיכון לפני שנתיים ועשיתי שירות לאומי שנה אחת, השתחררתי בחודש ספטמבר. בחודשים האלו אני בבית, במחשב לומדת לפסיכומטרי... מתכוונת לגשת ביולי ולא עובדת כי אני פשוט מפחדת. כל פעם שיש עבודה על הפרק, פרנויה תוקפת אותי. התקף חרדה ובכי נוראי עד שאני מסרבת לעבודה ורק אז אני נרגעת
הגשתי קורות חיים, הלכתי לראיונות עבודה ורק הביאו לי את הטופס ברחתי משם כל עוד נפשי בי!
אין לי אומץ לעבוד. אני רגילה למחשב שלי..לסרטים..רגילה לקום ב 10:00כל יום וללמוד ברגוע לפסיכומטרי.
קשה לי לקום מוקדם ב8:00 אני מרגישה גרוע. וקשה לי גם לישון, יש לי הרבה חרדות, חששות ומחשבות טורדניות מתרוצצות ומציקות לי..
קשה לי... למה אני לא מוצאת את עצמי???
לא מצליחה להתקדם ולצאת לעבוד אני מפחדת לדבר עם אנשים ולהיות בחברתם מלא זמן.... לא מסוגלת לראות אנשים, לעמוד מולם מעדיפה להישאר בבית, בחדר במיטה הרכה שלי. אני מפחדת לא להשתלב, לעמוד מול מעסיקים ולקוחות עצבניים וצעקניים. פחד גדול משתק ונוראי משתלט על כולי מה אני אעשה עכשיו?
כל פעם שאני יוצאת מהבית בלי ההורים שלי, אפילו עם חברות בא לי לבכות אני רוצה רק הביתה לחזור להיות ילדה קטנה בלי לחץ..
לא מצליחה להתגבר על זה... ואני באמת מנסה, מבטיחה.... אני מנסה לאזור אומץ ולצאת וכן לנסות לעבוד אבל החרדה והפחד משתלטים עליי ואני בוכה כאילו חרב עליי עולמי, זה באמת מרגיש לי כך.
מה לעשות???
אימא שלי מרחמת עליי, היא אומרת לי אל תעבדי אם את מגיבה ומרגישה ככה וגם אבא שלי חושב שאני צריכה לעבוד ולצאת אבל כשהוא רואה אותי בוכה, הלב שלו נשבר והוא מרחם עליי עכשיו.
אני רק שומעת עבודה, הלב שלי מאיץ והחרדה מתחילה להתפשט בכל הגוף וחונקת אותי. אני לא מצליחה לנשום כרגיל.
איך אני פותרת את זה? אני כבר נמצאת אצל מטפלת אבל לא יודעת, לא מרגיש שזה עוזר. אני אבודה
אין סיכוי שאצא לעבוד אם אני מרגישה ככה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות