מיואש מהעולם ומבני האדם

היי, אני לא כותב כאן בדר"כ - אבל נתקלתי באתר דרך גוגל ואני חייב להגיד שהוא מבורך - וממש רציתי גם לפרוק איזה משהו שמפריע לי בחיים.

אז כמה דברים עליי :אני אדם בן 21, אני לא כ"כ מסתדר עם מסגרות למען האמת - לא ביה"ס ולא צבא - כי אני אוהב חופש מטבעי - וזה לא דבר רע , זה פשוט דבר לא שיגרתי בחיים המטורפים שיש היום. אני אוהב לקחת את הזמן, אני אוהב להיות אדיש - אני אוהב לדמיין,להנות מדברים לא שגרתיים, ולעשות דברים שאנשים רואים כבזבוז זמן .

מפריע לי - שהחיים שלי [שלנו] הם כמו מירוץ . מירוץ לכסף , לכבוד , לתהילה . המשפחה מצפה ממך לעמוד ביעדין מסויימים לא כי זה הכי טוב, אלא כי זה פשוט הסטנדרט - כולם עושים אותו דבר , לכולם אותו מסלול וכולם רודפים אחרי אותו דבר. אני איפה שהוא נורא מתגעגע לילדות שלי - לזמן המבורך ההוא שהכל היה פשוט , ותמים , ולא היה המרדף התמידי הזה אחרי העולם הזה - התקופה שלא היו דאגות ודברים שלא מסתדרים - וגם אם היו - כשהייתי מסתכל עליהם מזווית של ילד בין 9-15 - אז הכל לא היה בר קיימא וזה עודד אותי .
העולם שאני נמצא בו היום - מלא בשקרים - מלא באנשים צבועים , מלא בתככים ומזימות , מלא בלכלוך ועין רעה מה שהייתי ילד לא היה קיים ובגלל זה אני בסוג של משבר שכזה וכאילו מיואש מהעולם , ומבני אדם ולא מסוגל לבטוח בף אחד וגם לא רוצה .
אני לא אוהב את האנשים הרדודים של היום [לא שאני עמוק כ"כ , כן ? ] , את החוסר תמימות שיש היום - ואת העובדה שהעולם שלנו כ"כ ממסוחר וחסר אמת עד שלפעמים אני ממש מרגיש לא שייך .לכל ההמולה היום. אני לא אשקר [בגלל זה אני פורק, להוציא את רב הדברים שכואבים לי ] - במשך שנים התהוותה אצלי בועה , בועה שאני בעצמי נפחתי אבל לא בכוונה - בועה שאומרת שהכל בסדר - החיים יפים ומלאי אחווה, העולם תמים ומלא בקסם ודמיון - כולם אנשים נחמדים [שאין להם שום סיבה לעשות לך רע, + - ] - אבל איפה שהוא עכשיו - שקצת התבגרתי התנפצה לי הבועה ואני מבין באיזה עולם מגעיל אני חי.עולם שבו ילדים רוצחים ומעשנים , מדברים על סקס כל היום וההורים , המבוגרים ה"אחראיים" נותנים יד לכל הסיפור ומתרצים בחצי חיוך שזה "הדור של היום" . עולם שכל ילד בין 6 - עם אייפון ביד , מזיז דברים כמו מנהל העולם ושוכח לרגע להיות ילד - שוכח להנות מדברים יפים , מאבד את התמימות . עולם שכל אדם חושב שאתה קומבינטור, שכל אדם מסתכל עלייך בעין בוחנת ומנסה להבין מאיזה כיוון אתה מנסה לעבוד עליו. עולם שאי אפשר לבטוח באף אחד . שחיבוק בין שני חברים זה לא חיבוק, ושחיוך זה דבר חיצוני בלבד. וממש אין לי חשק לעשות כלום. כאילו אבדתי את התחושה.

אני אדם עובד , ויש לי שאיפות - אבל משהו בדרך קצת מקרטע וגורם לי לחשוב ששום דבר לא באמת שווה את המאמץ . כאילו אני מפספס את הפואנטה של החיים - כאילו עם כל השאיפות השקריות - אני קצת מפסיד את העניין של התמימות והיופי בחיים . איפה שהוא במירוץ לתהילה - יש לי פנצ'ר ואין לי ממש חשק לתקן אותו . אולי אני לא באמת רוצה את כל מה שכולם רוצים... ומוכנים בשבילו לדרוך על אנשים אחרים.

יעשה לי טוב בלב לשמוע תגובות של אנשים, תיקונים - תמיכה וביקורת אפילו ,
Feel Freeeee
יום טוב