רקע:
אוניברסיטה באירופה. עומס בחר אוכל בשעות השיא. קבוצה של בנות שמות על השלוחן פתק שהשולחן שמור מפגש שלהן. אנחנו (בקבוצה מהמכון שלי. כולם עובדי אוניברסיטה) מגעים ומחפשים שולחן פנוי ואין (עומס רב). יש רק את השולחן החצי ריק שהן "תפסו". מישהו זורק שאוסר לעסות את זה לפי חוקי חדר האוכל (וזה נכון). עוד מישהו זורק שלא אכפת לו מהפתק. עוד מישהו זורק שזה חוצפה שהם שמו את זה. כולם מדברים ולא עושים כלום.
אז אני (ישראלי וזה) פשוט לוקח ומתיישב שם. הקבוצה שלי מתיישבת אחרי ואז אחת הבנות מנסה להגיד זה תפוס. אני עונה שאסור להם תפוס, אין מספיק מקום גם ככה בחדר האוכל והם מצפות שיכבדו את המפגש שלהן כי מה? הבחורה מתקפלת והן ממשייכות בפגישה על רבע שולחן. אחת באה ונדחסת בפינה כשאין כבר מקום בכלל.
ראבק. אני הצודק. אם יש מדיניות שאסור לתפוס שולחנות, אז למה הן מארגנות פגישה במקום עמוס עד אפס מקום? אפשר לקחת את המגשים וללכת למקום אחר אם הן כל כך רוצות. אבל זה שאני הייתי הגס רוח (דיברתי בשיא הרוגע, אגב. גאה מאוד בזה) ואני היחיד מקבוצה שלנו שדיבר ולא סתם כעס בשקט בפינה מציקה לי. אני יצאתי הרשע בסיפור שהעיף אנשים. יש לי נקיפות מצפון, למרות שאני יודע שאני צודק בסופו של דבר. הן החוצפניות שלא התחשבו באחרים, לא אני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025